מאגר סיפורי מורשת

רקע ילדותי

נולדתי בשנת 1955 ברמת חן הצמודה לרמת גן. בגיל 3 עברתי להתגורר בחיפה כי אבי שהיה בצבא קבע עבר לחיל הים בחיפה, בתפקיד של ראש ענף תקציבים בחיל הים. במסגרת תפקידו הביא אבי לארץ את הצוללות הראשונות של חיל הים. עם שחרורו מהצבא, בהיותי בת 12, עברתי עם משפחתי לגור בירושלים.

השנה הייתה שנת 1967 – השנה שבה התרחשה מלחמת ששת הימים. בירושלים גרתי שנתיים ולאחר מכן אבי קיבל תפקיד של חשב בשירות הביטחון הכללי ועברנו להתגורר בחולון.

בחולון הצטרפתי בכיתה ח' לשומר הצעיר ושם הכרתי את בן זוגי מורדי. לצבא התגייסתי תוך כדי מלחמת יום כיפור ב – 09.10.73. לאחר טירונות של חודשיים שבמהלכה ארזנו מנות קרב לחיילים במלחמה, עברתי לשרת כפקידת מבצעים בשייטת 13. שירות חוויתי ומאתגר.

עם תום השירות נרשמתי ללימודי חינוך וספרות באוניברסיטת בן גוריון. בן זוגי עבר לקיבוץ גת בכיתה י"א, וקשר את עתידו עם המקום.

מיד עם שחרורו מהצבא, התחתנו בקיבוץ גת ולבקשת הקיבוץ עברתי ללמוד חינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים. הייתי מורה לחינוך מיוחד כ-9 שנים. במהלך תקופה זו רכזתי את ועדת החינוך בקיבוץ במשך כ-3 שנים.

נולדו לנו 3 ילדים ובשנת 1991 נסענו לשליחות בניו יורק. בעלי היה קצין ביטחון של אל על בשדה התעופה קנדי. במהלך תקופה זו טיילנו הרבה בארצות הברית, קנדה, הוואי.

בשנת 1998 התחלתי לעבוד במפעל המיצים של הקיבוץ, "גניר", כמזכירה בשוק המקומי, ובשנת 2005 קודמתי לתפקיד מנהלת משאבי אנוש. בשנת 2007 המפעל התמזג עם מפעל צפוני של קיבוץ גן שמואל. משנת 2007 הייתי מנהלת משאבי אנוש של כל החברה. כיום אני פנסיונרית ומבורכת ב-7 נכדים ונכדות.

זיכרון ילדותי במלחמת ששת הימים:

לפני שהחלה מלחמת ששת הימים, הצבא של ישראל וצבאות מצרים, סוריה וירדן היו בכוננות בגבולות במשך מספר שבועות. מדינת ישראל קבלה החלטה לפתוח במלחמה והמלחמה פרצה ב -5.6.1967.

למדתי בכיתה ו' בבית ספר הנרייטה סאלד, במרחק 20 דקות מהבית בשכונת טלביה בירושלים. כשהמלחמה פרצה ב-8 בבוקר החליטו לשלוח אותנו הביתה לקראת 10:15. הגעתי לכביש שבו נמצא ביתי ותוך כדי מעבר הכביש התחילו הירדנים לירות. הרגשתי פחד גדול שמא לא אצליח להגיע הביתה ושאולי אפגע מהיריות. פתחתי בריצה מהירה וכשהגעתי לחדר המדרגות ראיתי את אמי יורדת במדרגות עם טרנזיסטור לכיוון המקלט. כיוון שהייתה כוננות הכנו את המקלט מבעוד מועד. אחד השכנים שלנו היה חבר בממשלה והוא ידע שהמלחמה תפרוץ, ובאותו בוקר מוקדם הוא מילא שקי חול כדי להסתיר את חלונות המקלט ולהגן עלינו שם. כל השכנים היו ביחד במקלט. ישנו ואכלו במקלט. כל יום מישהו היה מביא אוכל ולמעשה הילדים לא יצאו בכלל מהמקלט במשך 6 ימים. במקלט שחקנו במשחקי חברה שונים כמו דמקה, דומינו, שש בש. במקלט לא הייתה אווירה של פחד. הרגשנו מוגנים במקלט. האמת שאפילו צחקנו הרבה. כיוון שהיה לנו מידע מהשכן שהיה בממשלה, מישהו השיג מפה של ארץ ישראל ואנחנו סימנו בדגלים על המפה כל מקום שנכבש על ידי ישראל. כמו כן השכן סיפר לנו שהשמדנו את שדות התעופה של מצרים וסוריה במתקפה שביצעה ישראל ביום הראשון של המלחמה. הייתה תחושה של ניצחון ושאנחנו מצליחים להכניע את האויבים שתקפו את ישראל בשלוש חזיתות. ביום שנכבש הכותל המערבי וירושלים העתיקה, חשנו שמחה גדולה וחגגנו בצהלות של שמחה. אחותי חגגה יום הולדת ב-6.6. ואחת השכנות עלתה הביתה ואפתה לה עוגה וכך חגגנו לה במקלט יום הולדת. במלחמה, ישראל כבשה מירדן את ירושלים המזרחית ובה הכותל המערבי המאוד משמעותי לעם היהודי וכן את הגדה ובה ערים כמו חברון, שכם, רמאללה. ממצרים כבשה את עזה וחצי האי סיני ומסוריה את רמת הגולן.

עם סיום המלחמה נשמנו כולנו לרווחה והרגשנו שמדינת ישראל נחלה ניצחון גדול. בכל המדינה הייתה שמחה גדולה על כך שחזרנו למקומות שנחשבים לקדושים ליהדות כמו הכותל המערבי, מערת המכפלה שבה קבורים אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, קבר רחל אמנו ועוד. כמו כן כבשנו גם את רמת הגולן משם הסורים היו תוקפים את הישובים לחופי הכנרת. התושבים באזור הרגישו תחושת ביטחון שיש על מי לסמוך – צבא הגנה לישראל. המלחמה הסתיימה תוך שישה ימים עם מעט אבדות יחסית.

הזוית האישית

נועם: היה לי כיף ומעניין לעשות את העבודות ביחד. למדתי דברים חדשים שלא הכרתי כמו הסיפור של סבתא במלחמת ששת הימים, שמענו גם סיפורים מעניינים של משתתפים אחרים בקשר הרב דורי. למדנו מושגים חדשים מהדור של הסבים והדור של הנכדים. שיחקנו גם משחקים כיפיים מהדור של הנכדים ושל הסבים. ארי: היה לנו נעים מאוד לבלות ביחד, ללמוד אחד מהשני, לשחק אחד עם השני ולכתוב את הסיפור שלנו.