מאגר סיפורי מורשת

סבתא רוני נולדה בישראל בשנת 1952, בבית החולים הסקוטי בטבריה, להוריה זיוה (ז"ל) ויהושע אילן (ז"ל), לוחמי פלמ"ח שהקימו את קיבוץ יפתח, ואת קיבוץ גדות.

כיום סבתא בת שבעים, חברת קיבוץ גדות, ויש לה ארבעה ילדים ואחד – עשר נכדים.

סבתא הייתה גננת ומורה במשך יותר מארבעים שנה. כיום סבתא סופרת – כתבה את "שירים ליונתן", עובדת כמדריכה בתוכנית "הקשר הרב דורי" באזור הצפון, וכותבת בעלון הקיבוץ. מטפחת גינה יפה ליד הבית המשותף, עם ג'וני שטרן, ועוזרת לו בתפעול היקב המשפחתי "יקב שטרן".

אני רוצה לספר לכם על חייה של סבתא כילדה בצל הפגזים הסורים: בילדותה של סבתא היה מצב ביטחוני מאוד בעייתי: הסורים היו קרובים מאוד לגדות, ומדי פעם היו יורים או מפגיזים. כדי להגן על האוכלוסייה בגדות, נבנו הרבה מקלטים שאליהם הובילו תעלות קשר, שהגנו על אנשים בהגעה למקלט. בנוסף בנו סוללות עפר לאורך הקיבוץ, כדי להגן על המבנים והאנשים, בעיקר מפני צלפים ונשק קל. הרבה פעמים הילדים בגדות, והמבוגרים נאלצו לרדת למקלטים, והם היו מאוד מתורגלים לעשות את זה. המקלטים היו מאוד צרים וארוכים היו בהם ספסלי בטון משני הצדדים, עליהם ניתן לשבת, ובהמשך נבנו גם מיטות מתקפלות בשלוש קומות ששימשו לשינה בלילה.

כך היה עד למלחמת ששת הימים בה צה"ל כבש את רמת הגולן והרחיק את הסורים מגדות.

ההפגזה של השביעי באפריל 1967 ביום שישי, 7.4.1967 הייתה הפגזה מאוד קשה על גדות, בעקבות קרבות אוויר בין חיל האוויר הישראלי, לחיל האויר הסורי. סבתא הייתה אז תלמידת תיכון, והיא למדה בקיבוץ חולתה. באותו יום שישי היא ויתר התלמידים מגדות הלכו למגרש החניה, וחיכו להסעה לגדות, אך היא לא הגיעה. בינתיים הם התחילו לשמוע את הפיצוצים מכיוון גדות, והבינו שיש הפגזה. אחרי שחיכו הרבה זמן באו החברים מחולתה ואמרו להם שגדות מופגזת, ושכרגע הם אינם יכולים לנסוע לגדות. סבתא רוני הייתה מאוד מודאגת, כי אמא שלה זיוה (ז"ל) שכבה בבית עם גב תפוס, ולא יכלה ללכת למקלט. אחרי שעבר זמן רב, אנשי חולתה הזמינו את ילדי גדות למטבח בחולתה, שם הם עזרו להכין ארוחת ערב, לתושבי גדות בגלל שהמטבח בגדות ספג פגיעה ישירה, של פגז ונהרס כולו. "הכנו במטבח בחולתה סיר גדול עם מרק, עוף ואורז, וכאשר האוכל היה מוכן, שמו את כל האוכל בסירים גדולים עם מכסה, העמיסו אותם ואותנו על משאית קטנה, ונסענו לגדות. בגדות לא האמנו למראה עינינו: כל גדות הייתה הרוסה, כל הזגוגיות של החלונות התנפצו, חורים גדולים נוצרו בדשאים, ובמדרכות חוטי חשמל נקרעו והיה הרס עצום". סבתא רוני מיד רצה לבית של ההורים, לראות מה שלום אמא. אמא הייתה בסדר גמור. עם תחילת ההפגזה אבא של סבתא, יהושע (ז"ל) שעבד במוסך, רץ מהר הביתה ועזר לה לרדת ולהתחבא מתחת למיטה, שם שניהם שכבו עד שההפגזה נגמרה. הדירה הראשונה בבית שבו גרו, ספגה פגיעה ישירה של פגז קטיושה, והם שמעו את הפגיעה וההרס. כל האוכלוסייה התכנסה בחדר האוכל לאכול בארוחת שבת את האוכל שהביאו מחולתה. כיוון שהרבה בתים נפגעו חלק מהילדים הושכבו לישון במקלטים. באותו ערב נערכה שיחה בחדר האוכל, והרבה חברים סיפרו איך הם הגיעו למקלט, ואיך הצליחו להוריד את כל הילדים למקלט, והיו סיפורים מאוד מרגשים.

מלחמת ששת הימים במלחמת ששת הימים, כחודשיים אחרי ההפגזה של ה – 7.4.1967 , כל האוכלוסייה בגדות ישבה במשך שבוע במקלטים. סבתא רוני הייתה בת חמש עשרה ועזרה לצוות במקלט של גן עופרים( לימים, גם אבא שלי איתמר היה בגן עופרים בגדות). זה היה שבוע מאוד קשה וארוך, הילדים היו ללא הוריהם, והצוות היה צריך להעסיק אותם ולטפל בהם בתנאים הקשים של המקלט. הדי הפיצוצים של הפגזים, נשמעו בתוך המקלט וגם הריח של חומרי הנפץ חדר לתוך המקלט. את האוכל בישלו במטבח בגדות בהפוגות, בין ההפגזות, והיו מביאים אותו למקלטי הילדים. אחרי שישה ימים כאשר צה"ל כבש את רמת הגולן, יצאו כל הילדים מן המקלט, ושוב ראו הרבה מאוד פגיעות בישוב.

סבתא רוני ליד המקלט של גן עופרים בו שהתה במלחמת ששת הימים במשך שישה ימים בעזרה לצוות החינוכי

בתי את בוכה או צוחקת יובב כץ, שכתב את השיר היה מתנדב בגדות בסוף שנות החמישים והתרשם מאוד מתקופת ההפגזות של הסורים. בסוף מלחמת ששת הימים כשהוא בחזית סיני שמע ברדיו שצה"ל שחרר את רמת הגולן. ישב ליד הג'יפ וכתב את השיר "בתי את בוכה או צוחקת", כהזדהות עם גדות. מהר מאוד השיר הזה הפך למעין המנון בגדות. כשמלאו לישראל 60 בשנת 2008 צילמו בגדות סרט על התקופה של לפני ששת הימים. בסרט השתתף יובב כץ, סבתא רוני ומיכל טל (חברה ותיקה שהיתה הגננת בגן עופרים במלחמה). ואז סבתא רוני הכירה את יובב כץ. בשנת 2019 בחג ה-70 לגדות סבתא הייתה בצוות ההפקה והחליטה להזמין את יובב כץ לחגיגות. יובב כץ נענע להזמנה והגיע לחגיגות ובנוסף שלך לסבתא בית חדש שחיבר לשיר "בתי את בוכה או צוחקת". סבתא מאוד התרגשה מהמחווה של יובב כץ ובחגיגות ה-70 שרו את השיר ביחד עם הבית החדש. סבתא הרגישה שסגרה מעגל.

. יובב כץ מספר איך כתב את השיר "בתי את בוכה או צוחקת"

בתי את בוכה או צוחקת מִלִּים: יוֹבָב כַּץ

לַחַן: דָּוִד קָרִיבּוּשִׁי

פָּגָז אַחֲרוֹן הִתְפּוֹצֵץ וְשָׁתַק,

עָטְפָה הַדְּמָמָה אֶת הָעֵמֶק.

יַלְדָּה בְּגָדוֹת יָצְאָה מִמִּקְלָט,

וְאֵין בָּתִּים עוֹד בַּמֶּשֶׁק.

אִמָּא, הָיָה לָנוּ בַּיִת יָרֹק

עִם אַבָּא וּבֻבָּה וְשֶׁסֶק.

הַבַּיִת אֵינֶנּוּ, וְאַבָּא רָחוֹק,

אִמִּי אַתְּ בּוֹכָה אוֹ צוֹחֶקֶת.

הַבִּיטִי לְמַעְלָה, בִּתִּי, אֶל הָהָר,

הָהָר שֶׁהָיָה כְּמִפְלֶצֶת.

עוֹד יֵשׁ תּוֹתָחִים, יָלַדְתִּי, עַל הָהָר,

אַךְ הֵם מְאַיְּמִים עַל דַּמֶּשֶׂק.

הַבִּיטִי לְמַעְלָה, בִּתִּי, לַגּוֹלָן,

שָׁם יֵשׁ חַיָּלִים, אַךְ לְהַבָּא –

דִּגְלָם בִּצְבָעִים שֶׁל כָּחֹל וְלָבָן,

בּוֹכָה וְצוֹחֵק שָׁם גַּם אַבָּא.

יִהְיֶה לָנוּ בַּיִת יָרֹק, יַלְדָּתִי,

עִם אַבָּא וּבֻבָּה וְשֶׁסֶק,

וְלֹא עוֹד אֵימָה, יַלְדָּתִי, יַלְדָּתִי,

בִּתִּי, אַתְּ בּוֹכָה אוֹ צוֹחֶקֶת.

שְׁקִיעוֹת בְּאָדֹם וּזְרִיחוֹת בְּזָהָב

פּוֹגְשׁוֹת בְּיָרֹק וּבַמַּיִם.

וּבְלִי תּוֹתָחִים שֶׁל אוֹיֵב עַל הָהָר

יוֹרִיק עוֹד הָעֵמֶק כִּפְלַיִם.

זוֹרֵם הַיַּרְדֵּן, מִתְפַּתֵּל כְּשִׁכּוֹר,

פְּרִיחָה אֶת הָעֵמֶק נוֹשֶׁקֶת.

וְאִישׁ לֹא יָסֵב אֶת מִיָּמָיו לְאָחוֹר,

בִּתִּי, אַתְּ בּוֹכָה אוֹ צוֹחֶקֶת.

. הבית החדש שנכתב ע"י יובב כץ בחג ה – 70 לגדות ב – 2019

סבתא רוני – (למטה שניה מימין) מגישה פרחים לגולדה מאיר – 1958

הזווית האישית

שירה: למדתי שסבתא עברה חוויות קשות בילדותה כאשר הסורים היו ברמת הגולן.

סבתא: שמחתי שניתנה לי ההזדמנות לספר לנכדתי שירה, על ילדות בצל הסורים, ועל היכולת לספר איך כנערה, אפשרו לי להרגיש מועילה במאמץ מלחמתי בקיבוצי גדות.