מאגר סיפורי מורשת

שמי אסטלה (אסתר) ניסמבלט. סיפורי עוסק בהתיישבות יהדות רוסיה בארגנטינה.

בסוף המאה ה- 19, בשל הפרעות והפוגרומים ביהדות רוסיה, הברון משה הירש החליט לנסות ליישב כמה שיותר יהודים בארץ אחרת. הברון הירש היה יהודי עשיר מאוד וחיפש פיתרון ליהודים שסבלו מאוד גם מעוני חריף. התיישבות בארץ ישראל לא היתה אפשרית בתקופה זו ולכן הוא בדק אפשרות אחרת – ארגנטינה. הוא החליט לשלוח אגרונום שיבדוק את האדמות וירכוש אותן לצורך הקמת מושבות יהודיות בחבל הארץ בצפון הפטגוניה שנקרא "אנטרה ריוס" (בספרדית: Entre Ríos; פירוש השם: "בין נהרות").

האגרונום היה סבא רבא של סבתא אסטלה ושמו: אברהם ליפשיץ. אברהם ליפשיץ, אשתו ועשרת ילדיו יצאו בהפלגה מאירופה לארגנטינה. בשל המסע המפרך, שרדו שני ילדים בלבד והיתר נפטרו בהפלגה. בהגיעם לארגנטינה, נולד בן נוסף והוא סבא של סבתא אסטלה: לאון ליפשיץ. לאון נשא לאישה את סבתא של אסטלה: רוזה.

אברהם ליפשיץ ומשפחתו

צלחת כסף מיוחדת במינה השייכת לרוזה

סיפור מרגש זה מוביל אותנו לסיפור צלחת כסף מיוחדת במינה השייכת לרוזה. סבתא אסטלה מספרת: "החפץ שעליו אספר הוא צלחת כסף שעוברת במשפחה מבת בכורה לבת בכורה והייתה שייכת לסבתא של סבתא שלי. שמה של סבתא של סבתא שלי (בקיצור "בובה "Bobe") היה רוזה אוסטרובסקי (בארגנטינה נרשמה בטעות כ'אוצ'קובסקי') והיא נולדה בעיירה קטנה ליד קישינב במולדובה. בשנת 1915, כשהייתה בת 18, הוריה שלחו אותה ואת אחותה בת ה-16 באונייה לארגנטינה. שם חיכתה להם אחותם הבכורה ובעלה שהפליגו כמה שנים קודם לכן בחיפוש אחר פרנסה. יתר המשפחה נשארה מאחור במולדובה והקשר איתם נותק במלחמת העולם השנייה. אנו משערים שרובם ככולם ניספו בשואה. למהגרים היהודים לא הירשו לקחת איתם כסף ולכן הבנות צויידו במקום זה בכלי הכסף שעברו במשפחה מדור לדור.

"בובה רוזה" קיבלה את צלחת הכסף שהיתה שייכת לסבתה. זה הגיעה איתה לארגנטינה שם היא נישאה בשידוך לאריה (לאון) ליפשיץ ונולדו להם בן ושתי בנות, אחת מהן היא אניטה (חנה) סבתא רבתא שלי.

צלחת הכסף של סבתא רוזה

הזוית האישית

יונתן: המפגשים עם סבתא בבית הספר היו מעניינים ומהנים. למדתי הרבה פרטים שלא ידענו קודם לכן.