מאגר סיפורי מורשת

שמי אורנה פליקס, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי אביגיל, יחד אנו מעלות סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית. סיפורי עוסק ביחס אל חפצים, המדגים את השוני בין תקופה ילדותי לתקופה של היום. סיפורי עוסק בזוג נעליים מיוחדות לבנות שקנו לי לקראת הפסח, אך השימוש בהן היה מאוד זהיר.. כיאות לתקופה.

נולדתי בשנת 1957 בירושלים. כאשר הייתי ילדה קטנה, היו קונים לי נעליים חדשות פעמיים בשנה: פעם אחת לקראת ראש השנה, ופעם אחת לקראת פסח. אני זוכרת שבאחת השנים, אולי כאשר הייתי כבת 6, אימא שלי נסעה איתי לתל אביב לקנות לי נעליים חגיגיות בצבע לבן, זה היה שבועיים לפני חג הפסח. למחרת, כאשר רציתי לנעול אותן, אמי לא הרשתה לי, ואמרה שאוכל לנעול אותן רק בליל הסדר. כל כך אהבתי את הנעליים והתרגשתי מהן, ולכן בלילה, בלכתי לישון הנחתי את קופסת הנעליים ליד ראשי.

מהסיפור ניתן ללמוד על כך שבילדותי בגדים חדשים ונעליים חדשות היו חפצים יקרים. קבלת בגד חדש הייתה אירוע מיוחד, משמח, ומרגש המתקיים רק מפעם לפעם. אציין שגדלתי במשפחה שלא סבלה מחסור, אך עדיין קניית בגדים, נעליים וצעצועים היו עניין משמעותי ומרגש, בשונה מתקופת השפע כיום.

הזוית האישית

סבתא אורנה: אני חושבת שהפעילויות של תכנית הקשר הרב דורי מזמנות שיחה מיוחדת בין הסבים/סבתות לבין הנכדים, שיחות שאולי לא היו מתקיימות אלמלא הפעילויות. השיחות הללו חושפות את הנכדים אל סיפורים הקשורים בהיסטוריה המשפחתית, ערכים החשובים לנו, והכרה של התקופה בה גדלנו. הפעילויות פותחות ערוץ התקשורת עם הנכדים בנושאים מסוג זה, ומקרבת בין הדורות. אני רואה חשיבות בפעילויות הכיתתיות בהן הנכדים נחשפים לסיפורי הסבים והסבתות האחרים – נוצר פסיפס סיפורים המייצג את פסיפס האוכלוסיה בארץ, הנובעת מקיבוץ הגלויות.

הכרת ההיסטוריה המשפחתית חשובה כיוון שהיא מאריכה את ימי האדם. בספר דברים שבתורה, בפרשת יתרו, בני ישראל מתייצבים למרגלות הר סיני, ומקבלים את עשרת הדברות, ובתוכן – הציווי לכבד את ההורים "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ". התורה אפילו מבטיחה לנו שכר על כך אריכות ימים. הרב משה חיים לאו היה רב חשוב בפולין, ונרצח בשואה בגיל 50. הוא הציע פרשנות מקורית לפסוק הזה, פרשנות לפיה החיים שלנו יתארכו לא רק קדימה, אלא גם אחורה, אל השורשים שלנו: "אם תכבד ותוקיר את הערכים של הוריך – תזכה שחייך יהיו ארוכים, כיוון שאז יווצר גשר בין העבר והעתיד, וההמשך יהיה אחד ורצוף".

מי שמכבד את העבר מאריך את חייו, כי הוא לא מתחיל כאן ועכשיו. הוא חלק מסיפור גדול ועתיק יותר. אם אתה בן 10, ומכבד את אביך בן ה-40, והוא מכבד את אביו בן ה-70, אתה בעצם בן 120, ואפילו יותר. הסיפור שלך הולך אחורה הרחק הרחק, מדור לדור.

אביגיל הנכדה המתעדת: אני נהניתי מתכנית "הקשר הרב דורי" וכיף לי שזה נותן לי עוד זמן איכות עם סבתא וסבא שלי.