מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה כהן נולדתי בתימן להורי לאה ויששכר. בת יחידה בין ארבעה בנים. גדלנו בעוני רב, אבל עם שמחה רבה. הורי גידלו אותנו באהבה ובאחדות יוצאת דופן. אבי היה תלמיד חכם גדול, רב, מוהל ושוחט.

בגיל מצוות, כשהייתי בת 12, קראו לי הורי לחדר וסיפרו לי שהחתן המיועד לי היגיע לביתנו. התארסתי בגיל 12 ובגיל 14, כבר עמדנו מתחת לחופה, כפי שהיה נהוג אז במחוזותינו בתימן. התקימה החתונה החגיגית עם סבא שלמה שהיה אז בגיל 30. כבר בגיל 15 הפכתי לאימא וילדתי את בני הבכור בנימין.

העלייה לישראל

יום אחד הגיעו יהודים מארץ ישראל והודיעו לנו לקחת איתנו צרור בגדים לדרך ומעט אוכל ושתייה. ארזתי מעט בגדים לילדים ומעט אוכל. אספתי את כל התכשיטים שהיו לי קשרתי אותם במטפחת והחבאתי אותה בתוך הבגדים שעלי. הגענו לעיר הבירה עדן שהיתה גם עיר חוף ושם כבר עגנה וחיכתה האונייה לארץ ישראל.

עליתי לארץ באונייה זו עם שני תינוקות קטנים ובהריון עם ילדי השלישי. ממש בדרך לפני העלייה לאונייה, ילדתי את בני השלישי רחמים. את ברית המילה ערכנו על האונייה. טקס הברית התקיים באונייה עם מוהל, שהיה בעצם אבי –  סבא יששכר – כך נכנסנו לארץ המובטחת עם תינוק בן שבועיים ושני אחיו הקטנים.

הגענו למעברת חדרה בעין שמר בשנת 1944. התנאים במעברות היו נוראיים, גשם דלף מהגגות, הילדים היו חולים בתדירות גבוהה והחיים היו קשים מאד! עשור שלם חיינו בתנאים קשים ובעוני.

בשנת 1955 קיבלנו שטח אדמה בתל אביב ושם בנינו את ביתנו בו גידלנו את אחד עשר ילדינו.

טרגדיה

ביום בהיר אחד, בו הלך בני, עוזי לעבודה, בשעות אחר הצהרים, הגיעו שני אנשים ממקון עבודתו ובפיהם בשורת איוב: בני, עוזי, התחשמל, בזמן שעבד על עמוד חשמל – בהיותו בגיל 17 שנים בלבד!

שנים רבות לא התנחמתי ולא נרגעתי ממותו של בני עוזי, כל יום הייתי הולכת לקיברו ובוכה. בעקבות פטירתו וביקורי הרבים בבית הקברות, הציעו לי לעבוד ב"חברה קדישא"- טיפול בגופות המתים. כך, לאט לאט עזר לי אלוקים והתנחמתי בילדיי נכדיי וניניי ובני נינים…

הצאצאים שלי הם מכל גווני הקשת! מסורתיים, דתיים וחרדים – האחדות בין כולם גדולה ונדירה. כדי להנציח את פטירת בני עוזי ז"ל, סבא בנה בית כנסת בחצר של הבית וכל יום התפללנו יחדיו. הנשים בעזרת הנשים והגברים בעזרת הגברים…

ממש כמו שכתוב בפסוק: "בניך כשתלי זיתים סביב לשולחנך…" (תהילים קכ"ח)

ביקשתי מסבתא יונה לספר לי איזה שירים היא אוהבת במיוחד, ואלו השירים שהיא בחרה

ומוקדשים לה באהבה!!!

שירים שאהבתי

הזוית האישית

הנכדה רחל: התרגשתי מאוד לכתוב מעט מן המעט על חייה ופועלה של סבתי ובעיקר לדעת שדור הולך ודור בא ,,,והסיפורים שהיו לא יחזרו עוד. סיפוריה מעידים על הכוחות שהיו להם ועוצמות הנפש שהיו להם בכל מה שהם עברו בדרכם לארץ ובחיים הקשים בישראל בראשית דרכה. עוצמות נפש כאלה שלדעתי, לא קימות כלל בדור שלנו, ילדנו לא מסוגלים להבין כלל את מה שעברו הסבים והסבתות שלנו בבואם ארצה להקים מדינה.

סיפור זה הועלה לפרסום ע"י המורה עופרה, במסגרת ההשתלמות למורים מובילי תכנית הקשר הרב דורי, שהתקיימה בבית יציב בתאריך 4.7.22.