מאגר סיפורי מורשת

שמי יוכבד (יוכי) בורשטין לבית נחמני, נולדתי בשנת 1947 בכפר סבא. אני נשואה, יש לי שלושה ילדים ושמונה נכדים. התגייסתי לצה"ל בשנת 1965, שירתי במצפה רמון בהקמת יחידת בקרה למטוסים. במלחמת ששת הימים שירתי בבסיס חצור, מייד אחרי המלחמה נסעתי לסיני עם יחידת נ"מ, קיבלתי את אות מלחמת ששת הימים. אני בעלת BA במזרחנות ובבלשנות עברית, קורסים אקדמיים בתכנות, BA מנהל עסקים. במקצועי אני תוכניתנית (מתכנתת) ומנהלת כספים.

בית הוריי

אמי, מרתה, עלתה מארצות הברית. היא גדלה בעיר גדולה מאד בשם אוסטין, בטקסס. היא דיברה אנגלית, לבשה בגדים מודרניים. לארה"ב יחסים טובים מאד עם ישראל.  אבי, יהושע קסטנר (אח של ישראל קסטנר), עלה מהונגריה, מעיר גדולה בשם קלוז'. שם לבשו לבוש מסורתי חם כיאה לאירופה, ואכלו מאכלים מסורתיים כגון גולאש. להונגריה יחסים די טובים עם ישראל.

הוריו של סבא מצד אבא (נתן ז"ל) חיו בטרנסילבניה, שם נולד וגדל סבא שלי. טרנסילבניה היא חבל ארץ שהיה שייך לרומניה חלק מהזמן ולהונגריה חלק מהזמן. רוז'י (שושנה) ויוז'י (יוסף) וייס דיברו הונגרית וחיו בעיר מחוז בשם אראד. לבשו לבוש אירופאי חם, ואכלו מאכלים הונגריים כגון מרק עוף, רולדות עוף ועוגת שוקולד בשם יונצ'י.

מצד אמי, כל המשפחה הגיעה מפולין.

הוריו של סבא שלי מצד אימא – גינה (רבקה) ויעקב בורשטין – הגיעו שניהם מפולין, מהעיר פשמישל. שם דיברו פולנית, לבשו בגדים חמים ואכלו מאכלים מזרח אירופאים כגון צ'ולנט, בשר ולחם. לא היה נהוג לאכול שם ירקות. היחסים של פולין עם ישראל היו אז גרועים ועכשיו הם בינוניים.

הוריה של סבתא שלי מצד אימא (יוכי) גם הם עלו מפולין. הם גדלו יחד בעיירה אופולה, אפילו יש לי תמונה של עמוד מספר עליה. לבשו שם בגדים חמים ואכלו מאכלים יהודים אירופאים קלאסיים – חמין, מרק עוף, תבשילי שעועית."

ההורים שלי גדלו בעיירה אופולה בפולין. הם היו חברים מילדות. אבא שלי היה חבר בתנועה חלוצית בשם גורדוניה, תנועה חלוצית שחבריה תכננו לעלות לארץ. אבא שלי עלה לארץ בשנת 1935 כשהיה בן 20, ועסק בבנייה של יישובים וסלילת כבישים. זה היה לפני קום המדינה בשנת 1948. בשנת 1938 הוא נסע כדי להביא ארצה את אימא שלי ואת המשפחה שלו – הוריו ועשרה אחים ואחיות.

סבתא יוכי עם הוריה

הוא נסע לפולין והביא את אימא שלי. המשפחה שלו היו סוחרים, הם היו צריכים למכור ולסגור את החנויות. כשהם יצאו מהעיירה לכיוון הארץ הם כבר לא הצליחו להגיע כי השמידו אותם בדרך. הוא הצליח להביא את אימא שלי לכאן, הם התחתנו. בשנת 1942 נולדה בתם הראשונה, נחמה.

אימא שלי היתה תופרת ואבא שלי עסק בסלילת כבישים ובניית יישובים. גרנו בכפר סבא, היה לנו בית פרטי קטן, אותו בנה אבא שלי במו ידיו. לאחר מכן עברנו לנתניה ואבא שלי בנה לנו בית גם שם. בשלב כלשהו אבא שלי עבד בעינת, שם הרוויח יותר כסף, כי הוא רצה לקנות מקרר חשמלי לבית. אבא שלי עבד בבנייה והקים ישובים בארץ, במסגרת עבודתו בחברה גדולה בשם "סולל בונה". זה היה בשנות החמישים.

בשנת 1960 עברנו לגור בנתניה. שם גרנו בבית עם גג רעפים, חמישה חדרים. בכל הבתים שגרנו בהם הייתה חצר מאד גדולה, עם עצי פרי, פירות הדר, אבוקדו, שסק. עד היום עומד עץ אשכוליות גדול במגרש בו עמד הבית הזה. היה לנו גם לול עם תרנגולי הודו ולול עם תרנגולות רגילות. היינו אוספים את ביצי התרנגולות. זו היתה תקופה אחרת, אנשים גידלו בחצר פירות וירקות למאכל שוטף, כי היה קשה ויקר לקנות אוכל בחוץ.

לידינו בכפר סבא היתה ישיבה של ילדים, שהיו מגיעים לשבוע (בד"כ מירושלים). הייתה שם מעין אכסניה. כשהיו נוסעים הביתה בסוף השבוע הם היו באים לקנות מאיתנו שזיפים כדי לקחת הביתה. היה לנו עץ אבוקדו מאד גדול. לא ידענו שזה פרי מאכל, עד שחברה של אחותי הראתה לה שאוכלים את זה. היא היתה מועכת את האבוקדו עם המון שום וזה גרם לנו לנסות לאכול אותו גם.

היינו משחקים הרבה ברחוב – חמש אבנים, מקלות קפיצה. לא היו לנו משחקים בבית.

גלגולו של חפץ

החפץ שבחרנו להביא לתכנית הוא צלחת פורצלן אובלית עם איורי פרחים. הצלחת משמשת בעיקר להגשת גפילטע פיש, מאכל נפוץ בקרב יהודי אירופה, אבל יכולה לשמש גם לדברים נוספים. הצלחת יוצרה באנגליה בסביבות שנות החמישים וסבתא קיבלה אותה בירושה כשאמה נפטרה. אימא של סבתא נפטרה בגיל 54 כשסבתי היתה אישה צעירה שרק התחתנה. לבתה הבכורה – אמי – קראה על שם אמה.

(עידן מסביר): סבתי לא גדלה במשפחה עשירה ולא היו להם המון חפצים. צלחת הגשה זו היא אחד הפריטים היחידים שקיבלה סבתי בירושה מאמא שלה. היא שומרת עליה מאוד ועושה בה שימוש רק בארוחות החג של פסח וראש השנה.

הצלחת שקיבלה סבתא מאמה

הזוית האישית

סבתא יוכי: אני חושבת שהתכנית הזו מאד חשובה. זה חשוב שתדע את המקורות שלך, איך חיו ההורים וההורים של ההורים. אני חושבת שזה חיוני. מאד מאד נהניתי לדבר איתך ולספר לך על ההיסטוריה המשפחתית שלנו.

עידן הנכד המתעד: מאוד נהניתי לעשות איתך את המשימות, הסיפורים מאוד עניינו אותי, למדתי הרבה ואני שמח שהייתה את התוכנית הזאת והשתתפנו בה.