מאגר סיפורי מורשת

שמי סוזי. גדלתי במושב ישע בנגב המערבי. אוכלוסיית המושב מנתה בזמנו עשרות בודדות של משפחות שהתפרנסו מחקלאות בלבד. ילדותי עברה עלי באזור מרוחק מאזור המרכז, ילדות כפרית שכללה פרט ללימודים ומשחקי ילדות גם עזרה פיזית להורים בעבודות המשק.

בהתקרב סיום לימודי התיכון, תכננתי להתמקד בענף הרפואה. באביב 1973, בסמוך  לסיום לימודיי התיכוניים וכצעד ראשון להגשמת המטרה, נרשמתי ללמודים בבית ספר לאחיות בבאר שבע. באותו זמן וללא שום קשר, החליטו חברי המושב להוסיף למושב ענף חדש, ענף הלול. לצורך כך נשכרו שירותיו של מפעל מתמחה בבניית לולים ממרכז הארץ. נתחם הסכם לבנית הלולים וביוני אותה שנה החלה הקמת הלולים. בראש צוות ההקמה היה אמור לעמוד שמואל שהיה מנהל עבודות החוץ של המפעל ואולם, אשתו כרעה ללדת ולכן הוא נאלץ להישאר בקרבתה. במקומו ומחוסר ברירה נשלח לניהול העבודות במושב אחיו הצעיר רוני שהיה מנהל השיווק של המפעל ושהשתחרר לא מכבר משרות צבאי.

וכאן מתחיל סיפורנו המופלא:

יום בהיר אחד, חזרתי מבאר שבע למושב, ובעודי צועדת לביתי על הדרך שנסללה לצורך הקמת הלולים, ראיתי משאית ענקית עם חלקי הלולים ועליה מספר עובדים ועלם חמודות שעמד על המשאית וניצח על המלאכה. למען האמת, לא ייחסתי חשיבות לא לעובדים ולא למנהלם. בדיעבד, התברר שרוני היה עלם החמודות שניצח על העבודה. לימים סיפר לי רוני סיפור מדהים. רוני ראה אותי ממרחק מתקרבת למשאית לבושה בבגד אדום וככל שהתקרבתי והוא ראה אותי בבירור ואמר לעצמו: "זו תהיה אשתי". הייתה זו אהבה ממבט ראשון.

מכאן פתח רוני בחיזור נמרץ. מדי פעם כאשר הצוותים עבדו סמוך לביתנו, רוני היה נכנס לביתי באמתלות שונות על מנת לשוחח עימי. כשהייתי הולכת לקניות בצרכניית המושב היה מציע לי טרמפ ולפעמים סירבתי ולפעמים נעניתי. לאט לאט נעניתי לחיזוריו הנמרצים והתאהבתי בו. לאחר כשלושה חודשים של אהבה לוהטת החלטנו להתחתן. החתונה נקבעה לאמצע חודש אוקטובר 1973.

כידוע, בשישי באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. כמאמר הפתגם: "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק מלמעלה". רוני גוייס למילואים ולחם במדבר סיני והיה עם הכוחות שצלחו את תעלת סואץ. אני למדתי בבית הספר לאחיות בבאר שבע. עמדנו בקשר טלפוני לא סדיר ורוני ביקר אותי בחופשותיו המועטות. רוני שירת במילואים מספר חודשים וכהשתחרר קבענו מועד חדש לחתונה ב21.3.1974 . הפעם, החתונה אכן התקיימה.

הקמנו בית לתפארת מדינת ישראל. נולדו לנו קובי בשנת 1974, מושיק בשנת 1977 וסאלי בשנת 1986, שנישאו והגדילו את משפחתנו בשמונה נכדים ונכדות. כל ילדינו הינם בעלי תארים אקדמאים שונים ונמצאים בעמדות מפתח במקומות עבודתם. גם כיום, בחלוף יובל שנים (כמעט), אש האהבה בוערת במעוננו תוך הקשבה, התחשבות ברצונותינו, פירגון הדדי ושמירת כבודם של בני הזוג, ואנו מאחלים לעצמנו שנמשיך כך עד 120.

כעת כל המשפחה מצפה לחגיגות היובל לאהבתנו בתאריך 21.04.2024 .

הזוית האישית

סבתא סוזן: דניאלה נכדתי האהובה, הידועה בשם החיבה דנדושה היפה. דניאלה ילדה חכמה, מנומסת, עדינה, ספורטאית למופת, ילדה חברתית ופעילה בצופים. אנו גאים מאוד בדניאלה שלנו.

התוכנית הייתה מעניינת מאוד. הנושאים היו מגוונים והיה נעים להיזכר בחוויות ואורח החיים מהעבר. התכנית חיזקה את הקשר הבין דורי ביני לבין דניאלה נכדתי האהובה. נחשפתי לחבורה מעניינת של אנשים חדשים ולרעיונות מגוונים. יבואו על הברכה כל היוזמים והפעילים שהוציאו את התוכנית לפועל, תודה וכל הכבוד!