מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, יוסי אהרוני, נולד בתאריך 26.6.1955 בעיר כרמאן שבפרס למשפחה יהודית, לאימא שרה ולאבא ארג׳אן. יש לו חמישה אחים ואחיות ששמותיהם: דוד, מבש, מני, מנז ויקי. סבי למד בבית הספר מכיתה א׳ ועד י׳ג, ולאחר מכן שירת בצבא במשך שנתיים.

אחרי הצבא, סבי מאוד רצה לעלות ארצה. אחרי הרבה זמן של תכנונים וחלומות, הוא ואחותו מבש, עלו ארצה בשנת 1978, כשהיה בגיל 22, ועד היום הוא אומר: ״ברוך השם, זכיתי״. כשסבי עלה ארצה לא היה לו בית, והיה לו קצת כסף, אז סבי השכיר מסעדה, עבד בה וגר בה, אבל סבי לא היה בשלן טוב ומסעדתו הקטנה באשקלון לא צלחה. בדיוק באותה תקופה, כמה חודשים אחרי ‏עלייתו של סבי, שאר בני משפחתו של סבי עלו ארצה והשכירו דירה קטנה בקריית מלאכי. סבי הבין שהוא רוצה להרוויח כסף אז הוא פתח חנות קטנה של מוצרי תינוקות באשקלון, חנות זו הצליחה מאוד. עקב כך, הוא הכיר את ‏סבתי. סבי היה קונה עגלות בקריית מלאכי וסוחב את העגלות על הכתפיים שלו כל הדרך באוטובוס עד לאשקלון. סבתי הייתה עוזרת לסבי לסדר ולפרסם את החנות, סבתי אמרה לי: ״היינו צעירים ומאושרים, והסתפקנו במה שיש לנו ותוך כדי שאפנו גבוה מאוד״. לאחר כמה זמן סבי וסבתי התחתנו והקימו בית באשקלון. סבי וסבתי הביאו שני בנים, אבישי ודקל (אבי). סבתי מספרת לנו שכל יום אבישי ודקל היו בחנות, מאז שהם סיימו את הגן ועד סגירת החנות, סבתי הייתה עובדת בקופה ובסידור מדפים ואבישי ודקל שחקו ואכלו בחנות, ״ממש גדלו שם״ היא אומרת. לאחר שלוש שנים טובות ומאושרות, סבי, סבתי ושני בניו עברו לגור בראשון לציון. סבי סגר את החנות באשקלון, ועד היום לסבי, לאבישי ולדקל יש חנות למוצרי תינוקות בראשון לציון: ״תינוקות זה אנחנו״. לאחר שעברו דירה הולידו שתי בנות: חופית, ונוי.

עד יום זה סבי, דקל, ואבישי עובדים בחנות. סבתי עבדה בחינוך מיוחד ועכשיו היא עובדת כסייעת בבית ספר של ילדים עם בעיות רגשיות, חופית התקדמה וכיום עובדת כמורה בחטיבת ביניים, ונוי עובדת גם כמורה בתיכון. סבי תמיד אומר: "החיים הם כמו גלגל ענק – פעם אתה למעלה, ופעם אתה למטה. המטרה היא להאמין בעצמך שאתה מסוגל להיות גם במקום נמוך וגם במקום גבוה".

סיפור זה מוכיח לי שמשפט זה נכון.

הזוית האישית

אדל הנכדה המתעדת: סיפור זה לימד אותי שמכל רגע קשה וכישלון צומחים ומגיעים להצלחה, כי כישלון הוא עוד שלב כדי להצליח בחיים.