מאגר סיפורי מורשת

שמי מיקי אוליבר. אבי היה מפקד באצ"ל. הוא נעצר בשנת 1944 על ידי הבריטים ונשלח לגלות באפריקה למשך שלוש שנים. אימא שלי, שגם אותה רצו לעצור, הייתה בהריון והצמידו לה שומר בפתח הבית. נילי (אחותי הבכורה) ראתה בפעם הראשונה את אביה שהיא כשהייתה בת שלוש, לאחר מכן הוא נעצר שוב ושוחרר עם קום המדינה.

בתאריך 7.1.1950 אני נולדתי. השמחה כשנולדתי הייתה מאוד גדולה, אחותי נילי כבר הייתה בת 5, שנה ותשעה חודשים לאחר מכן נולדה אחותי הצעירה אוסנת.

משמעות השמות שניתנו לנו

נילי אילה נקראה כך: ראשי תיבות ניל"י נצח ישראל לא ישקר, השם הנוסף אילה: כשהיא נולדה אביה היה במעצר בעמק אילון.

השם שלי, מיכאלה, מורכב משני שמות: הראשון מיכלה על שם סבתי אם אמי שנספתה בשואה, והשם השני הוא אלה, אחות אמי שהייתה רופאה ואחת הקשריות והלוחמות שהשתתפו במרד גטו ורשה ונספתה בקרב המכריע ב-27 באפריל.

אוסנת נקראת על שם סבתא אוסנת שנספתה בשואה ביער בפונאר ליד וילנה.

בית גולי קניה בתל אביב

בילדותנו גרנו בשכונת יד אליהו בתל אביב, "בבית גולי קניה" שנקרא כך מכיוון שכל הדיירים (גברים) היו אנשי אצ"ל ולח"י שנשלחו לגלות לשבי באפריקה. זה היה בניין עם הרבה ילדים וסבלנו מהילדים בבתים מסביב שצעקו לנו בוז וקללו אותנו, כי היינו בני אנשי אצ"ל ולח"י. מכיוון שהיינו הרבה ילדים בבניין אז שיחקנו רק איתם, רוב המשחקים ששיחקנו היו בחוץ שיחקנו בקלאס, שלוש מקלות, ג'ולות, מחבואים ועוד…

ידי הזהב של אימא

לאימא שלי היו ידי זהב. היא הייתה ציירת ואמנית אך לא ידעה לתפור במכונת תפירה ולא ידעה לסרוג, ולמרות זאת הייתה מכינה לנו תחפושות נפלאות בחג פורים כמו: אינדיאנים, בובה בתוך קופסא, ויטה (חברת אוכל). היא תפרה תחפושות של מלכה, נסיכה ונושאת הטבעת לשלושת האחיות. היא התחילה לתפור מיד אחרי חנוכה כדי שיהיה מוכן בפורים (הכל היא תפרה ביד), ובכל פורים זכינו בתחרות התחפושות.

גם אני הכנתי תחפושות מאוד יפות לילדים שלי – רון אבא של לילי ואחותו יעל. רון התחפש לקנגרו, לאינדיאני ועוד… יעל התחפשה למלכת הלילה, לכלנית, לדגל ישראל ועוד. תחפושת דגל ישראל זכתה להצלחה רבה.

גם אני ובעלי אלי התחפשנו במסיבות פורים לשחור לבן, מגדת עתידות ומוקיונים. עד היום דודה של לילי ומשפחתה מתחפשים לנושאים משותפים כמו: פרפרים ולוכד הפרפרים ועוד… לילי אהבה להתחפש כשהייתה קטנה ועדין מתחפשת מדי פעם.

המסר שאני בוחרת להעביר ללילי: שמשפחה היא ערך עליון וצריך להכיר את תולדות המשפחה ולשמור על קשר רצוף ואוהב. המשפחה של אמי נספתה בשואה. אין לי מושג איך נראו בני המשפחה ואיך נראתה אמי בילדותה ובצעירותה. אמי לא הרבתה לדבר על העבר והבטיחה שהיא עוד תספר, ולא היה מי שישלים את החסר. לצערי היא נפטרה בטרם עת ולא סיפרה. גם משפחתו של אבי נספתה בשואה ורק אחותו שרדה. היינו משפחה קטנה, כילדה חשתי בחסרונם של סבא וסבתא, בדודים ובדודות משני הצדדים. החסר בלט בעיקר בחגים ובכדי למלא אותו דאגו הוריי להזמין אורחים רבים בחגים. אבל זה עדיין לא הרגיש כמו משפחה ולא תמיד הכרתי את האורחים שבאו.

אני מאחלת לילדיי ולנכדיי לשמור על משפחתיות, שיכירו את סיפורי המשפחה, שיכירו אחד את השני טוב יותר. לכן אצלנו כמעט בכל חג או יום שישי בערב מתכנסת המשפחה לארוחת שבת ולמפגש משפחתי (לפעמים גם עם המשפחה המורחבת), במפגשים ובארוחות אנחנו מדברים ומשתפים על חוויות שקרו בשבוע. אנחנו נוהגים לחגוג כולנו ימי הולדת. ומאחר שאנחנו גרים בקרבת מקום אנחנו נפגשים לא מעט.

ארוחה משפחתית

הזוית האישית

לילי: לדעתי התוכנית הזאת חיזקה את הקשר שלי ושל סבתא שלי. סבא שלי היה מספר לנו תמיד סיפורים על ההורים שלו על אח שלו ועליו וסבתא לא ממש הרבתה לספר, לא כי היא לא רצתה אלא שהיא כל הזמן אמרה: "אין מה לספר", עכשיו אני רואה שזה לא נכון. עכשיו אני יודעת גם עליה ועל מה שהיא עברה בחיים. היה לי ממש מרתק לגלות דברים חדשים על סבתא שלי.