מאגר סיפורי מורשת

במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, התבקשנו בכיתה להכין עבודת חקר בנושא מורשת. העבודה שניתנה שונה מעבודות השורשים שבדרך כלל ניתנות, הפעם התבקשנו לבחור משימה אחת מבין כמה משימות ולהציג את תוצרתנו.

בחרתי בכתיבת יומן על אח של סבתא שלי מצד האבא, ידיד שוחט ז"ל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. בחרתי דווקא בנושא זה מכיוון שבימים אלה אנו מתקרבים ליום הזיכרון לחללי צה"ל ותמיד רציתי להעמיק בנושא הכאוב של משפחתי ובוודאי שמדובר בסיפור גבורה של נער שהתגייס לצבא והקריב את חייו לתקומת מדינת ישראל.

ידיד שוחט – זיכרונו לברכה (קישור לאתר "יזכור")

כמו בכל שנה ביום הזיכרון, המשפחה עולה לקברו בהר הרצל ולצערנו בשנה זו, עקב מגפת הקורונה, נבצר מאיתנו לעלות לקברו. בשנה שעברה נפלה בחלקי הזכות לעלות לקברו בפעם הראשונה יחד עם כל המשפחה המורחבת.

ידיד שוחט ז"ל

ידיד שוחט ז"ל נולד לחגי ואירן שוחט ביום ז' בכסלו תשט"ו (2.12.1954) בבאר-שבע. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי במושב פטיש ואחרי-כן עבר ללמוד בבית-הספר היסודי "אשל-הנשיא" במשמר-הנגב. את לימודיו סיים בבית-הספר התיכון "אשל-הנשיא". ידיד היה תלמיד חרוץ, והצטיין בספרות ובתנ"ך. הוא זכה בפרסים רבים על הישגיו בחידונים בבית-הספר ובזכות הצטיינותו "דילג" על שנת לימודים אחת. בבית-הספר התיכון "אשל-הנשיא" היה תלמיד שקדן והגיע להישגים מעולים בלימודים. יחד עם זאת היה ספורטאי מצטיין, בעיקר בענף הכדורגל, ונמנה עם נבחרת הכדורגל של בית-הספר התיכון. כמו-כן שיחק בקבוצת הכדורגל של מושב פטיש. הוא רכש חברים רבים בזכות טוב לבו, אדיבותו וחביבותו. הוא היה חבר נאמן ומסור, אהוד על כל ידידיו ומכריו.

ידיד גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1972 והתנדב ליחידת סיור מובחרת שנקראה "סיירת שקד". ביחידתו היה לוחם מעולה וחייל מסור וממושמע שמילא את תפקידו בדייקנות ובשלמות. במלחמת יום-הכיפורים השתתף עם יחידתו בקרבות הקשים נגד המצרים בסיני. הוא נמנה עם כוחות הצנחנים שהיו הראשונים שצלחו את תעלת סואץ, והשתתף בכיבוש ראש-הגשר בגדה המערבית של התעלה. מספרים שבקרבות אלה לחם באומץ לב ובתושייה, נפצע ברגליו, אך המשיך להילחם ומילא את תפקידו בכל ימי הלחימה. אחרי שהסתיימו הקרבות השלים בהצלחה קורס חובשים קרביים ונשלח לקורס מפקדי כיתות בבסיס ההדרכה של חטיבת "גולני". הוא וחבריו לקורס השתתפו בקרבות מלחמת ההתשה נגד הסורים ברמת הגולן. חבריו ומפקדיו סיפרו על דבקותו במטרה, על אומץ ליבו ועל נכונותו לבוא לעזרת חבריו.

ביום כ"ד בניסן תשל"ד (16.4.1974), נשלח ידיד למשימת סיור על פסגת החרמון, ובפעולה זו נפגע ונהרג. חברו לקרב סיפר: "בתום הקרבות של הלילה הראשון גילינו שידיד שוחט, לוחם סיירת שקד, נהרג. ליווינו את גופת חברנו, ידיד שוחט ז"ל, לביה"ח פורייה, שם התברר לנו שידיד נהרג מיד, מרסיס קטן שחדר ישירות לליבו. הוא נקבר בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי, שהיה זכאי לה לאחר שסיים קורס מפקדי כיתות.

מפקד היחידה של ידיד כתב בזמנו מכתב תנחומים למשפחה: "ידיד ז"ל נפל זמן קצר לפני שעמד לסיים את קורס מפקדי הכיתות. בתקופה שעשה ביחידתנו הצליח לתרום רבות לפלוגתו והיה מופת לחבריו במסירותו הרבה ובביצוע משימות הגדוד. בעודו רוקם תכניות לעתיד… נפל. אין ניחומים למשפחה… אין ניחומים לנו". חבריו לגדוד הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו; מועדון נוער וספרייה מוקמים לזכרו במושב פטיש; כמו-כן מתקיים במושב פטיש חוג קבוע ללימוד הגמרא, הקרוי "חוג ידיד" מדי שנה בשנה בתקופת הקיץ, נערך לזכרו יום ספורט.

סבתא רחל סיפרה על ידיד

השבוע שוחחתי עם סבתי רחל מצד האבא, שהיא אחותו של ידיד ז"ל וביקשתי שתספר לי זיכרונות מאח שלה ידיד. היא סיפרה שהוא היה אדם שקט, צנוע, לא אהב להשתחצן ולהתבלט. הוא היה בקיא בתנ"ך ובספורט ותמיד אהב לעזור לזולת. הוא היה אדם חכם והתקבל ללימודי רפואה. סבתא רחל סיפרה שהם היו מחוברים מאוד. ידיד נולד שנה אחריה ויש ביניהם הפרש של שנה אחת. סבתא נשארה בגן שנה נוספת וכך יצא שהם למדו לאורך השנים באתן מסגרות. היא זוכרת שהוא תמיד שמר וגונן עלייה והם היו חברי נפש. הזיכרון שחרוט בליבה של סבתא הוא מתקופת הצבא. בצבא ידיד היה כותב לה מכתבים רבים ואחרי שהוא נהרג הגיע ממנו מכתב, המכתב האחרון שכתב לה לפני מותו. במכתב הוא כתב לה שבפסח הוא יגיע הביתה ושגם היא תשתדל להגיע כדי שיפגשו, אבל מהקרב האחרון הוא כבר לא חזר.

אני רוצה לשתף בזיכרון שלי משנה שעברה שבו נסענו לסבתא וסבא במושב פטיש והשתתפנו בערב יום הזיכרון בטקס שנערך במושב פטיש ובו אחי הבכור הדליק משוואה והקריא דברים לזכרו של ידיד ז"ל. כל המשפחה התכנסה באנדרטה לזכרם של חללי צה"ל שגדלו במושב פטיש ונפלו במלחמות למען המדינה. כאב לי לראות כאבם של כולם ובעיקר את סבלה וכאבה של סבתא רבתא, אירן שוחט ז"ל שאיבדה את בנה לפני 46 שנים והכאב הוא אותו כאב כאילו לא עברו כל כך הרבה שנים.

 ידיד ז"ל בעת שירותו הצבאי

הזוית האישית

אביתר: מאוד התעניינתי לשמוע את הסיפור המרגש הזה ושמחתי ללמוד ולדעת יותר על עבר משפחתי.