מאגר סיפורי מורשת

שמי אור הראל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, ברוך הרשקוביץ. הסיפור של סבא שלי מדבר על "טראומת הגז":

בשנת 1946, כשסבא שלי היה בן 3, המשפחה שלו והוא חזרו מרוסיה לפולין (המשפחה שלו עברה לשלוש שנים לרוסיה בגלל מלחמת העולם השנייה). הפולנים לא נתנו לחזור למקום בו הוריו של סבי גרו לפני המעבר לרוסיה, המקום בו הם התגוררו באישור הפולנים ליד גבול גרמניה נקרא שלזיה. כשהם הגיעו לא היה להם איפה לגור, לכן הם גרו אצל דודה של אימא של סבי והיא נתנה להם חדר כדי שיהיה להם בנתיים איפה לגור.

בזמן הסיפור היה חורף, וחורף בפולין זה חורף מאוד קשה: קפוא שם, שלגים, המון גשם ועוד. לילה אחד המשפחה של סבי הלכה לישון (סבא שלי, אח שלו, אחותו ואימא שלהם). אבא שלו נסע באותו זמן לעיר אחרת כדי לחפש מקום לגור.

לפנות בוקר היה עוד אורח אחד שבא למשפחה אחרת והוא עמד בבוקר לחזור לעיר שלו, מכיוון שהוא גר בעיר אחרת. בטרם יציאה, הוא חיפש את המזוודה שלו. פתאום הוא נזכר שאת המזוודה הוא השאיר בחדר בו סבא שלי ומשפחתו ישנו, אימא של סבא שלי נעלה את החדר מבפנים כדי שאף אחד לא יוכל להיכנס וכך היה. האורח המחפש אחר המזוודה דפק על הדלת ודפק, ואף אחד לא שמע. מכיוון שהוא היה חייב את המזוודה שלו, הוא קרא לפורץ דלתות. הפורץ פתח את הדלת, האורח שחיפש את המזוודה נכנס לחדר ה- וראה שכולם על הרצפה עם הפנים לכיוון הרצפה, לכן הוא מהר הזעיק אמבולנס.

כשסבי ומשפחתו הגיעו לבית החולים התגלה שהם שאפו גז: התברר שהבחור שחיפש את המזוודה המזוודה היה לפני זה בחדר ובפולין היה מתקן חימום למחייתו. בחימום בחדר בו שהו, יש למעלה שרשרת שהיה צריך למשוך וגז יצא, זה היה מחמם את החדר. האדם הזה פתח את השסתום בזכות הידע המקצועי שלו ולא סגר אותו. כך שכל הלילה דלף גז מהמתקן הזה. סבא שלי ומשפחתו שאפו את הגז, ובגלל זה הם נפלו מהמיטות (הם היו מעורפלים).

מאז סבא שלי – אפילו אחרי העלייה לארץ – כלומר הרבה שנים אחרי האירוע, כל לילה היה בודק אם הגז היה סגור מרוב הפחד שזה יקרה שוב. סבי בנוסף אמר: "הרופאים אמרו שאם היינו נשארים שם עוד שעה היינו מתים."

מה שמחבר אותי, אור, לסיפור הוא שהיה יכול לקרות מצב שסבא שלי היה בתוך החדר שם עוד שעה אחת, ואם זה היה קורה אני לא הייתי יכול לשבת כאן ולהקליד את הסיפור הזה במחשב אלא במקומי אולי כתבי החדשות של פולין באותה תקופה היו כותבים את הסיפור הזה.

הזוית האישית

אור הנכד המתעד: היה לי כיף להכיר את הסיפור הזה וסבא שלי נהנה לספר לי אותו. אני שמח שהשתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי.