מאגר סיפורי מורשת

אני, כוכבית אויחמן נולדתי בשנת 1944 בעיראק לשם אוליביה מוצפי. אבי נצר למשפחת רבנים ואמי בת לסוחר זהב עמיד. לפרנסתו אבי עבד בזמן לימודיו בסמינר כמורה פרטי לעברית בבתי יהודים ושם הכיר את אמי והם נישאו באהבה גדולה. נולדתי אחרי שני בנים ובהמשך נולדה אחותי הצעירה ואחי הצעיר מכולם.

בשנת 1951 עלינו לארץ במבצע עזרא בן נחמיה. אבי, כאחד ממארגני היהודים לעלייה, הקפיד מאוד לא לסכן את המבצע והקפיד מאוד לוותר על כל הרכוש הפרטי לפי הוראת ממשלת עיראק. הטיסה הייתה מיוחדת מאוד, כולנו ישבנו בצפיפות גדולה, כשעל גופנו כמה שכבות בגדים, כי זה הרכוש היחידי שהרשו לנו להוציא.

הקליטה בארץ

מעיראק בשעת ערב מאוחרת הגענו למקום שבו היו כמה צריפים עשויים אלומיניום – פחונים, אמרו לנו שזהו ביתנו החדש. הייתה זו מעברת "הר טוב" שנקראה לאחר מכן בית-שמש. גרנו שם כשנה, שבעה נפשות, בקור ובחום ללא חשמל. ברזי המים היו מחוץ לצריף – כל הקשיים האלה התקבלו בברכה כי המשפט היה:  ״העיקר שאנחנו בארץ ישראל״. אבי שהיה מורה בעיראק התחיל לעבוד כקולט עולים מטעם הסוכנות ואמי שהייתה כמו נסיכה בעיראק שהיו לה משרתים, החלה לעבוד בארגון אמהות עובדות כמקימה גני ילדים, במסגרת עבודתה היא נפגשה עם מנהיגי המדינה כמו: דוד בן גוריון וגולדה מאיר.

אמי, סבתא רבתא של שירי עם דוד בן גוריון ראש ממשלת ישראל

סבתא רבתא של שירי עם גולדה מאיר 

אנחנו הילדים נהננו מהנוף הנפלא ובזמן הצפות המים בימי החורף הקשים, קפצנו על המיטות בצריף המוצף במים. הקפדנו להודיע להורים לשנן את הסיסמה ״דבר עברית!״. ההורים לא התנגדו להחלטת המורה שלי בכיתה א׳, לשנות את שמי לכוכבית כי הייתי בעיניה תלמידה טובה מסודרת ומנומסת במיוחד. נושא הלימודים היה בעיננו הדבר החשוב ביותר והאהוב עליי. למרות הקשיים הפיזיים והכללים בנעורי הצלחתי ללמוד ולסיים לימודי בבית הספר התיכון ובאוניברסיטה. תחילה תואר ראשון בהיסטוריה ופילוסופיה ואחר כך תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה קלינית, מקצוע בו אני עוסקת עד היום.

חשיבות העזרה לזולת

לכל אורך חיי המקצועים גם כעובדת בתחנה הקלינית לטיפול בילדי הפנימיות וגם כמטפלת פרטית, הבטחתי לעצמי לעזור לכל פונה או מודרך בכל יכולתי. גם בעבודתי הפרטית הקפדתי לא להפסיק את הטיפול בגלל בעיה כלכלית של מטופל. גם בתחום האישי עם משפחתי גם בקשרי עם חברי וגם בתחום המקצועי, הרגשתי שאני ממשיכה את המסורת המשפחתית והערך העליון של חשיבות העזרה לזולת. אני מאמינה שניבנים מנתינה.

מבחינה אישית, הטרגדיה הגדולה ביותר אותה חוויתי, הייתה נפילתו של אחי סגן יוסף מוצפי אסון ששינה את האווירה במפגשים המשפחתיים.

היה זה בי׳א באדר תשכ״ב 1962 שמענו ברדיו שהצבא הרס מוצב צבאי של הסורים ממנו ירו על הכנרת ועל הקיבוצים סביב. שמענו שיש הרוגים, אבל היה זה השבוע הראשון שגרנו בפתח תקווה אחרי שאחי עזר להורי לעבור דירה מבית שמש לפתח תקווה. ידענו שהוא היה בחופשה מהצבא עד לאותו יום שישי. רק לאחר מכן סופר לנו כי כשהגיע חזרה לגדוד, התברר לו כי יוצאים לפעולה והוא לא שובץ כקצין תצפית קדמי שזה היה תפקידו. הוא התעקש לצאת לקרב יחד עם חבריו כקשר של מפקד הפעולה מוטה גור. בחזרה הוא נפגע ונהרג במקום.

הקמת חיים חדשים בארץ

בשנת 1976 פגשתי את רוברט אויחמן שעלה מברית המועצות לשעבר. התחתנו ונולדו לנו שני בנים אמיר ואורן אויחמן. אמיר היום וטרינר ואורן איש מחשבים. אורן פגש את ג׳סיקה כלתי, בתם של ורה ובני ברנר שעלו מארגנטינה. נפלא בעיני המפגש הזה בין עיראק לבין רוסיה וארגנטינה ולידתה של שירי הנושאת את את המורשת של כל הגלויות האלה. כיום אני מקפידה להקדיש ימים קבועים למפגש עם נכדי להמשיך לעבוד וללמוד לקראת תואר דוקטור ולבשל לכל משפחתי האוהבת והאהובה בברכה כוכבית אויחמן.

סבתא מאכילה את כל המשפחה

הזוית האישית

סבתא כוכבית: "נהנתי מאוד לכתוב את הסיפור הזה עם נכדתי הבכורה והאהובה, זו גם הייתה חוויה ייחודית״.

שירי אויחמן: ״אני נהנתי לכתוב את הסיפור עם סבתי היה לי מעניין לשמוע על חייה ועל הרקע המשפחתי שלי ושלה״.