מאגר סיפורי מורשת

שימי בטי והשם חיבה שחבריי קראו לי הוא בלה מכיוון שהיה להם קשה לבטא זאת ומאז קוראים לי בלה.   נולדתי בדצמבר בשנת 1938 באוקראינה.

אבי מת ממחלה קשה, כשהייתי בת ארבע. כל חיי חייתי בלי אבא אני לא זוכרת איך הוא היה, או איך הוא נראה, זוכרת אותו רק מהתמונות.

בשנת 1941, בזמן השואה ברחתי עם משפחתי לאוזבקיסטן. שם למדתי 10 שנים בבית ספר יסודי, שלוש שנים בתיכון וחמש שנים באוניברסיטה, בשעות הערב לאחר העבודה. בשנת 1961 התחתנתי עם בעלי, סבא של אמי נכדתי. בשנת 1971 נולדה אמא של אמי הבת שלי.

בשנת 1990 עליתי עם כל משפחתי לארץ ישראל והגענו לעיר הרצליה. לפני כ – 27 שנים הרצליה הייתה נראית שונה ממה שהיא היום היה יותר מרחב בבתים ובכבישים לא היה רכבות. מכשיר הטלוויזיה היה שונה ממה שיש היום, הטלווזיה הייתה ממש קטנה עם אנטנה.

בשנת 1991 אחותי הבכורה נפטרה בתאונת דרכים. אחרי שבע שנים בהרצליה, עברנו כולם לעיר עפולה וגרנו שם 12 שנים ואז חזרנו עוד פעם לעיר הרצליה. בשנת 2003 בתי אנה התחתנה עם אביה של אמי, נכדתי. לפני כשנתיים אחותי האמצעית נפטרה.

הזוית האישית

סבתא בלה: כיום אני מתגוררת בהרצליה עם בעלי קרוב לשלושת הנכדים שלי ומקווה שתהיה להם הצלחה בהמשך הדרך.