מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה גלבוע, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבי, ישי בונה ותעדתי בעזרתו את סיפורם של הוריו סבא רבא שלי חיים וסבתא רבתא שלי מרים.

סבא חיים בונה מספר

נולדתי בשנת 1913 בעיירה לושיץ שבפולין להורי רחל ואברהם פומרנץ. בן שנה הייתי כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, כשפולין הייתה בשלטונה של רוסיה הצארית.

אבי גויס לצבא ובנסיבות שלא נודעו לנו נותקו הקשרים ביננו. נודע לנו רק שאבי הועבר למקום נידח ברוסיה אך עקבותיו נעלמו וכל מאמצי משפחתו למוצאו עלו בתוהו. נשארתי בן יחיד לאמי שלקחה אותי לעירה – פרצ'ב, מקום מגורי הוריה.

ילדותי עברה בשנות מלחמה קשות של מחסור, רעב, התקפות אנטישמיות וסבל רב. עם כל זה זכיתי לטיפול מסור מאד של אמי הטובה, ומצד יתר בני המשפחה שסיפקו את כל צרכי ודאגו למען חינוכי הטוב והשכלתי, וכך גדלתי כילד חזק ובריא וכנער ער וזריז. ראשית חינוכי הייתה ב"חדר" מסורתי, שם למדתי בשקידה תורה, משנה וגמרא. אך נמשכתי גם ללימודים כלליים ועברתי ללמוד בבית ספר פולני ממשלתי, שם שקעתי בלימודים גם מעבר לחומר הלימודים המקובל בכיתות בית הספר. לסקרנותי וצימאוני לדעת לא היה גבול, ובעזרת ספרים רבים ושונים שהשגתי התעשרתי בידיעות בנושאים רבים ושונים.

חיבתי לספר נמשכת עד היום הזה, ותעיד על כך ספריית הבית שלי העשירה. בשעות הפנויות אהבתי לעסוק בספורט, במשחק כדורגל, בכדור יד, בהחלקה על קרח ובהתעמלות.

עם גמר לימודי בבית הספר והתבגרותי, התחלתי לדאוג לפרנסתי ולרכישת מקצוע. זמן קצר למדתי את מקצוע הנגרות, אך נמשכתי בהשפעת בעל מקצוע לעבודות בצבע. גיליתי אז  את נטיותיי לציור שהתבלטו גם בשנות לימודי בבית הספר. בני משפחתי וחברי ניבאו לי אז עתיד של צייר ממש. בצד עבודתי כשכיר בצבעות, ציירתי גם שלטים וכרזות וכן ציורי נוף להנאתי. לא היו לי התנאים להשתלם באמנות הציור וזו נשארה לי כתחביב בלבד עד עצם היום הזה.

שנים רבות הייתי פעיל בתנועות הנוער החלוציות כגון "החלוץ הצעיר" ו"החלוץ ", עם הזמן נעשיתי למדריכם המסור של עשרות ומאות בני נוער. יחד עם עוד חברים נשאתי בעול הארגון והפעילות הציונית- חלוצית והתרבותית וכן בקיום מועדוני נוער בצורה נאה ומושכת. הדבר עלה במאמצים רבים אך נשא פרי. בני נוער יצאו להכשרה ועלו ארצה.

בתחילת שנת 1932 יצאתי לקיבוץ ההכשרה בבנדין, עיר תעשייה במערבה של פולין. זו הייתה נקודת מפנה בחיי, צעיר מאד הייתי אז והיה עלי להסתגל לחברה חדשה ולעבודות קשות ושונות לגמרי מאלה שהכרתי.

רוב החברים עבדו בבתי חרושת ואני ביניהם. הקיבוץ רק התחיל להתארגן אז ותנאי החיים היו קשים מחמת מספר קטן של אנשים ושיכון בלתי הולם. אך עם הזמן הגיעו חברים רבים, השיכון השתפר וכעבור זמן נהפך הקיבוץ לאחד מהגדולים והבולטים ביותר של התנועה. שררה שם אוירה חלוצית, ואחרי יום עבודה קשה, בערבים, בקעה שירה עליזה שנשמעה במרחקים וחברים יצאו בריקודי הורה עד השעות הקטנות של הלילה. אך בראש כל עמד הרצון לעלות לארץ ישראל מוקדם ככל האפשר.

אך המכשולים לעליה גברו מאד, עקב הגזירות שגזרה ממשלת אנגליה לצמצום  העלייה ואף להפסקתה, ואז התחילה להתארגן העלייה הבלתי לגאלית. אושרתי גם אני לעלייה זו, אך לרוע מזלי נאלצתי לדחותה. נקראתי על ידי הממשלה הפולנית להתגייס לצבא והתייצבתי.

את מרים הכרתי בקיבוץ בנדין שם התקשרנו והחלטנו להינשא. נישואינו נערכו בעיר ההורים שלה, בעודני חייל בחיל הפרשים הפולני.

העלייה לישראל

לאחר שנתיים של שירות חיכינו שוב בתור לעלייה ובהגיע האות יצאנו לדרך. היה זה באמצע מאי 1939, ולאחר טלטולים רבים בים באונייה בלתי לגאלית הגענו ב – 28 לחודש זה קרוב לחופי הארץ. נתפסנו לאחר מרדף על ידי משמר החופים של הצי הבריטי והובלנו לנמל חיפה. אחרי מעצר של יומיים שוחררנו והגענו ישר ל"פלוגת הים", היא אפק של עכשיו.

סבתא מרים מספרת

נולדתי בשנת 1911 בעיירה אפט (אופטוב) במחוז קילץ שבפולין, להורי רבקה וחיים ברוך גרינשטיין. חמישה ילדים היינו במשפחה, ואני הבת היחידה.

הצעיר שבאחיי, שמואל ניספה בשואה יחד עם הורי. שני אחים: מרדכי ומשה חיים בארץ. אחי, אברהם הצליח לצאת ממחנות הריכוז בגרמניה ולהגיע לקרוביו שבקנדה. אבי היה חזן בבית הכנסת שבעירו. למרות היותו איש דת ושליח ציבור דתי, היה חופשי ומתקדם בדעותיו וכן ציוני ותומך בעלייה לארץ ישראל. ברוח זו התחנכנו, גם אנו, הילדים, וכולנו היינו פעילים בתנועת הנוער הציוני – חלוצי.

גם אמי, רבקה, הייתה עוסקת בענייני ציבור והשתתפה בפעילות פוליטית וסוציאלית. ביתנו היה הומה מקרובים וידידים שהתכנסו בערבים ובלילות שבת לשיחות ולבילוי בצוותא. בימי שבת וחג אהבנו לטייל בסביבות העיר ומחוצה לה.

גאוותה של עיירה זו הייתה על עברה ההיסטורי העשיר של דורות רבים, הן כקהילה יהודית בעלת שורשים ביהדות והן בהיסטוריה הכללית של פולין מימי שלטון המלכים.

בגיל ארבע התחלתי ללמוד ב"חדר" מסורתי תורה ומצוות. בגיל שש למדתי בבית ספר דתי ואחר כך בבית הספר הפולני. שעות הלימוד היו מרובות, אך מצאתי פנאי גם לשחק כדור יד בקיץ ולהחליק על הקרח בחורף והייתי אחת השובבות הגדולות בחברת הילדים שבעיירה.

עם התבגרותי הרביתי לקרוא בספרים, קראתי הרבה בערבים לאור נר דולק או מנורת נפט כי לא היה אז חשמל בעיירה שלנו. עם התבגרותי הצטרפתי כחברה לתנועות הנוער החלוציות, כגון "החלוץ הצעיר" ו"החלוץ ", וכן לארגונים ציוניים אחרים בהם הייתי פעילה עד ליציאתי להכשרה, בשנת 1934, לבנדין.

תקופת ההכשרה שנמשכה קרוב לחמש שנים הייתה תקופה חשובה ביותר בחיי. למדתי שם להסתגל לכל עבודה ולחיות בחברה בתנאים קשים. זמן רב עבדתי בבית חרושת גדול לכלי מתכת. סבורה אני שזה השפיע על מיומנותי כעובדת ב"מגו" מראשיתו ועד היום הזה. ידי הייתה גם בעבודות שונות בשירותים, במטבח ובטיפול בחולים.

ההיכרות עם חיים

באחד הימים הכרתי בקיבוץ את חיים, כקיבוצניק ותיק, בשם משפחה פומרנץ, לא ארכו הימים והתחלנו "לצאת קבוע" ובמגמה רצינית. אך דרכנו לא הייתה סוגה בשושנים. בשנת 1936 נקרא חיים לצבא הפולני, לשירות בחיל הפרשים למשך שנתיים. הדבר גרם לדחיית עלייתנו ארצה.

נישואינו נערכו בעת שירותו הצבאי אצל הורי בעיירה. חיים הופיע במדי הצבא המפוארים, חגור חרב ארוכה וחבוש כובע עם סמליי גדוד חיל הפרשים – והשמחה הייתה גדולה. שמחה זו לא ארכה זמן רב. עם גמר שירותו של חיים בצבא נפסקה העלייה ארצה על ידי הממשלה האנגלית. החלטתנו הייתה נחושה: לעלות בכל דרך אפשרית, ויהי מה.

באמצע חודש מאי 1939 יצאנו באונייה בלתי לגאלית ואחרי טלטולים קשים בים הגענו ב-28 לחודש זה לחופי הארץ. משמר החוף של הצבא הבריטי גילה אותנו והחל במרדף אחרינו. כעבור זמן קצר נתפסנו והובלנו לנמל חיפה, ואחרי יומיים של מעצר שוחררנו והגענו ישר ל"פלוגת הים ", הוא אפק של היום.

זכיתי להיות אם של בנים ובנות וסבתא של 12 נכדים ונכדות 

סרטון על מרים בונה (טלק – משדרים 6:6, מגזין הטלווזיה הקהילתית)

סרטון על סבא חיים בונה בויאן (טלק – משדרים 6:6, מגזין הטלווזיה הקהילתית)

הזוית האישית

מאיה: היה לנו מאוד כיף, שעות של איכות. והמשכתי את המסורת המשפחתית בה החלו אחי. האחים שלי השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי בעבר:

2019 – אחי, מתן גלבוע בונה תיעד את סיפורו של סבא ישי – "ישי בונה – סבא מעניין"

2017  – אחותי, זוהר גלבוע, תיעדה את סיפורו של סבא ישי – "סיפורו של צנחן"