מאגר סיפורי מורשת

לסבא שלי קוראים משה אלבין והוא נולד בשנת 1946, ברומניה (בוקרשט). משם הוא עלה לישראל, בשנת 1950, כשהיה בן ארבע, יחד עם הוריו.

בחרתי לספר את הסיפור של סבא שלי מפני שכיף לי לשמוע על הסיפורים שלו  מתקופת ילדותו וללמוד עליו דברים חדשים שלא ידעתי לפני כן. סבא שלי הוא חלק גדול מחיי, הוא איתי והוא גידל אותי מגיל אפס. סבא שלי הוא אדם עם הרבה חוש הומור, חכם מאוד וכיף לי להיות איתו, לצחוק איתו ולהיפגש איתו. עיקר המפגשים שלנו הם בימי שישי, בערב שבת כשאנו עורכים קידוש, בנוסף, אני אוהבת לישון אצל  סבא וסבתא בסופי שבוע מפעם לפעם.

סבא משה אלבין מספר:

"כשהייתי בערך בן ארבע, אני זוכר שאימא שלי לקחה אותי לשוק. היא הסתובבה שם לקנות אוכל לבית ובינתיים אני שיחקתי עם הפלפלים החריפים בזמן שהיא לא ראתה. הייתי קטן ולא ממש ידעתי שאסור לנגוע בהם ושזה חריף.  אחרי כמה זמן, התחלתי לגעת עם הידיים בפנים ולשפשף את העיניים, זה היה ממש שורף!".

אחרי העלייה מרומניה לישראל, סבא משה גר ביישוב גלילות במשך שש שנים, בשנת 1957, הוא עבר עם הוריו לגור בתל אביב. כבר מכיתה א' היה נוסע מגלילות בשני אוטובוסים לבית הספר "בילו" הלוך וחזור.

בתקופה שסבא שלי היה נער, למדו בבית ספר יסודי שמונה שנים, לא הייתה אז חטיבת ביניים, כך שבכיתה ט' זה כבר היה תיכון. סבא משה ממשיך לספר: "כשהייתי בן 13, אני והוריי עברנו לגור בגבעתיים ואני התחלתי ללמוד  ב'מדרשיית נעם', בפרדס חנה. אני זוכר את עצמי בעיקר מתכונן לבר המצווה, את כל ההכנות והלימוד לקריאת התורה. זה עיקר הלימוד שהיה לנו".

אירוע משמעותי בחייו של סבא שלי, היה הלידות של בנותיו: אימא שלי ואחותה, הדודה שלי: "זה היה אירוע משמעותי עבורי מפני שהבנות היו בשבילי הכל".

להוריו של סבא שלי קראו בצלאל ובטי. אביו, בצלאל, היה פקיד בתעשייה הצבאית ואמו, בטי עבדה בחנות צמר. סבא שלי הוא בנם היחיד.

סבא משה בילדותו

סבא מספר על מקצועו ועבודתו: 

"בשנת 1969, כשהייתי בן 23, הייתי מורה לחינוך גופני בתיכון. אחר כך עבדתי כמאבטח מטוסים בחברת "אל על" בין השנים: 1970 עד 1978. לאחר מכן ניהלתי חנות לציוד צלילה במשך שנתיים בערך ואחר כך, משנת 1980 עבדתי בבנק דיסקונט – הייתי שם מתכנת מחשבים עד שנת 2013, למעשה, עד שיצאתי לפנסיה. גם לאחר שפרשתי לגמלאות המשכתי לעבוד, תחילה, הייתי אב בית של בית אבות, ועכשיו אני עובד כמנהל מעבדה בחברת אינטרקום".

סבא מספר על אירוע השריפה במטוס

"בזמן שעבדתי בחברת "אל על", טסתי טיסת חזרה מניו יורק לארץ וזו הייתה טיסה לילית, אני ישבתי בחלק האחורי של המטוס, לא היה לי ממש מה לעשות, מפני שכל הנוסעים ישנו. המטוס לא היה מלא, היו בערך שלושים איש, מעט מאוד. פתאום ניגשת אליי הדיילת ואומרת לי: "שמע, בא אחד הנוסעים ואומר שברגע שהוא הולך על המעבר אז הרצפה חמה, לוהטת!". שאלתי את הדיילת איפה המקום והיא הראתה לי. התחלתי ללכת במקום שהראתה לי ואכן, היה ממש לוהט, ממש שורף ברגליים!. בקשתי מהדיילת לספר זאת מהר לטייס, לקפטן. אחרי כמה דקות יצא הטייס מהתא שלו, גם הוא הלך במעבר באותו מקום והרגיש את החום. הוא הרים את השטיח, כדי לראות מה קורה, אך לא ראה כלום.

בשלב זה, כבר טסנו מעל האוקיינוס והיעד הכי קרוב שיכולנו לעצור ולנחות בו היה אירלנד, ואכן שם נחתנו נחיתת חירום, בגלל שכנראה הייתה שריפה בתחתית המטוס. איך שנחתנו התחילו להגיע כבאיות. כל הנוסעים ירדו במגלשות החירום, ועשן כבד התחיל לצאת מהאזור שבו היו כל המזוודות. ישר פתחנו את דלת במטוס שממנה יצא העשן והכבאים, התחילו עם כיבוי אש, קצף וכל מני חמרים לכיבוי האש. הצלחתי אפילו לצלם כמה תמונות (שיקופיות) מהאירוע!

השריפה כובתה ואני הייתי צריך להישאר במטוס לבד, 24 שעות, כדי לשמור על הכספת שהייתה במטוס. בבוקר שאחרי באו טכנאים מהארץ כדי לבדוק את המטוס. הם אמרו שזה היה ממש מזל, זה היה עניין של 10 דקות עד שהמטוס היה מתפוצץ באוויר, מהרגע שהאירוע התחיל!. הסיבה לשריפה, היו בלוני חמצן שהיו יכולים להתפוצץ. היה לנו מזל שנחתנו באירלנד בשלום".

צבא וחתונה

סבא התגייס לצבא בגיל 20, מפני שלפני כן למד בוינגייט, סבא מספר: "הייתי בצבא מדריך אימון גופני, בקומנדו הימי ולימים הצטרפתי לשייטת 13. בגיל 23 בשנת 1969, השתחררתי מהשירות הצבאי, אחרי שירות כייפי, מרתק, עם הרבה סיפורים. תשע שנים לאחר סיום השירות הצבאי, התחתנתי עם סבתא".

סבא מספר שאת סבתא הכיר דרך דודה שלה, לאט לאט, הם התחילו שניהם להיפגש, הם הפכו לחברים ולאחר כמה שנים התחתנו. החתונה התקיימה בשנת 1978 באולם בתל אביב. סבא מספר: "זה היה אירוע שעשה שינוי בחיי, מפני שזה שונה מלהיות רווק, יש הרבה יותר התחייבויות". ארבע שנים לאחר שסבי וסבתי התחתנו הם ילדו את בתם הבכורה ימית, היא אימא שלי,זה היה בשנת 1982, ולאחר חמש שנים, בשנת 1987 נולדה בתם השנייה, הקטנה, שיר, היא הדודה שלי.

התפילין של סבא רבא עוברים מדור לדור במשפחתנו

במסגרת התכנית, התבקשנו לבחור בחפץ משמעותי, שעובר מדור לדור במשפחתנו. סבא שלי בחר בתפילין, שהיו שייכים לסבא רבא. סבא משה קיבל אותם מתנה מאביו, ואבא שלו קיבל אותם מאביו, הסבא של משה, כך הם עוברים מדור לדור במשפחתנו.

היהדות בגולה הייתה מאוד משמעותית וחזקה. התפילין סימל את היהדות ואת הדת באופן מאוד חזק אצל סבא רבא שלי ואצל סבא שלי. התפילין עבר מסע לארץ ישראל וסבא רבא שלי וסבא שלי זכו לעטות אותם בארץ ישראל.

סבא שלי איננו איש דתי כיום, אך שומר מצוות והלכות. הוא משתמש בטלית בחגים.

הזוית האישית

גפן: מאוד נהניתי לעשות עם סבא שלי את העבודה וללמוד עליו סיפורים מצחיקים, מעניינים ומותחים שלא ידעתי לפני, בנוסף לכך אהבתי ללמוד על סבא שלי תכונות חדשות אשר למדתי להכיר, תוך כדי העבודה. אני וסבא שלי מאוד קרובים ונפגשים לפחות פעם בשבוע והיה לי ממש כיף לחלוק איתו סיפורים, חוויות, ולחלוק זיכרונות אחד עם השני.

סבא משה: נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולקחת חלק ממנה, ביחוד שיצא לי לשתף דברים שבדרך כלל נשארים אצלי, שהתקבלו בעניין רב.