מאגר סיפורי מורשת

סבא בנו ז"ל

סבא בנו משה זכרו לברכה, סבא של איתמר נולד במוסול שבעיראק. הוא ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1950 בדצמבר.

סבא בנו ז"ל בצעירותו

כשעלו לישראל, הם שכנו במעברה א' באשקלון, מעברה שהיו בה רק אוהלים. עבר עליהם חורף מאוד קר וגשום, האוהל הוצף מים והועף מהרוח. הם חיו בתנאי מזג אוויר קשים, אולם הם לא נשברו ושנה לאחר מכן עברו לשיכון. בנו היה בן יחיד בין אחיותיו ולכן היה מאוד מפונק, למרות זאת, הוא סיים את לימודיו בבית ספר אורט מחזור ראשון והתגיס לצבא לחייל השריון. לאחר  השירות הצבאי, הוא עבד בכור שבדימונה, שהיה אז בתחילת הקמתו. לאחר מכן הוא החל לעבוד באילן תעשיות בע"מ ושם דרכנו הצטלבו.

הכרנו בשירות הצבאי – בנו ואני

ביום נישואינו

במהלך השנים נולדו לנו שלושה בנים…

למרות תחביבו האינטנסיבי בניהול בית האריזה, הוא מצא זמן לעסוק בתחביב שהיה לו, וזה ריצה. במיוחד אהב לרוץ בחוף הים עם הכלב  שאמיר (אבא של איתמר) הכניס לחיינו.

 יהי זכרו מבורך לעד

סיפורי 

שמי אורה משה, אני סבתא של איתמר. נולדתי בטוניס, בעיר שקוראים לה סוס השוכנת לחוף הים התיכון. את הסבים שלי מצד אבא לא הכרתי כי הם נפטרו לפני שנולדתי. הסבים שלי מצד אימא שלי גרו בעיר ספבס ולא היה לי ממש קשר אליהם. בעקבות החלטתן של אחיותיי הבוגרות להצטרף ל"שומר הצעיר" ולעלות ארצה עם הגרעין שלהם, החליטו הורי למכור הכל ולעשות עליה לארץ. אני הייתי בת שבע אחיותיי היו בנות שמונה עשרה ואחי בין אחת עשרה. הפלגנו למרסי שבצרפת ומשם הצטרפנו הורי אחי ואני להכשרה בחווה בדרום צרפת יחד עם אחיותי והגרעין שלהם לתקופה של שלושה חודשים. ההכשרה נועדה להכין את הצעירים והצעירות להשתלב בקיבוץ בארץ.

תקופת ההכשרה בצרפת

הם עבדו בלול וברפת בזמן שאחי ואני עשינו חיים. בלי לימודים ומשחקים בחווה. בשנת 1952 הגענו לארץ באונייה "ארצה" ומיד השתלבנו בקיבוץ מסילות לשם הופנה גרעין של אחותי. האחות השנייה שנישאה לפעיל של השומר הצעיר הופנתה לקיבוץ כרמיה שבדרום. אימא, אחי ואני מאוד השתלבנו בקיבוץ, אבל אבי לא אהב את חי הקיבוץ. הוא קרא לקיבוץ: "בית סוהר ללא סורגים". לאחר שעזבנו את הקיבוץ הורי נקלטו בעיר אשקלון שהייתה קרובה לקיבוץ ששם אחותי הייתה ובנתיים ילדה את בתה הבכורה: הגר. הייתי ילדה בתשמונה וכבר דודה!!!

הורי נקלטו למעברה ג' באשקלון ושם בילינו ששה חודשים, בצריף קטן ללא חשמל וללא מים. אני זוכרת את התקופה הזאת כחוויה לא כל כך נעימה. במעברה לראשנה בחיים הכרתי את חג פורים והתחפשתי לאסתר המלכה.

לאחר ששה חודשים במעברה, בשנת 1953 עברנו לשיכון בשכונה חדשה שנבנתה בחולית אשקלון ושמה אפרידר. בשנת 1954 השתתפתי בפעם הראשונה בנטיעות בשכונה.

בתום לימודי בשנת 193 התגייסתי לצה"ל והייתי בצנחנים. לאחר שחרורי מצה"ל התחלתי לעבוד במפעל אילן תעשיות בע"מ ואשקלון ושם הכרתי את בנו שיהפוך לבעלי, אבא של אמיר וסבא של איתמר. החיים שלנו התנהלו טוב. נולדו לנו שלושה בנים שהצעיר מבניהם אמיר, הוא אבא של איתמר. אני עבדתי כמזכירה בבית ספר אורט.

 בית ספר אורט אפרידר בו עבדתי

ובנו ז"ל, עבד בניהול בבית אריזה לאריזת ירקות ברצועת עזה. לצערנו הרב, בשנת 1992 נכנסו אנשי החמס לבית האריזה ורצחו באכזריות את בנו ואת השותף שלו עמי. מאותו יום ארור, חיינו השתנו. מסיבת סיום של בני האמצעי דרור, הייתה צריכה להתקיים באותו יום. כמובן שמסיבת הסיום בוטלה ונדחתה לתום השבעה שלנו. כל האירועים האלה השאירו משקל כבד על המשך חיינו.

דרור התגייס כחודשיים אחרי המקרה ונאלצתי לחתם לו כדי שילך ליחידה מובחרת, וזו הייתה החלטה מאוד קשה עבורי. אמיר, אבא של איתמר היה לפני בר מצווה וכעבור חמישה חודשים חגגנו לאמיר בר מצווה בקרב המשפחה וחברים קרובים. גם העלייה לתורה בבית כנסת הייתה מאוד עצובה. אמיר סיים את לימודיו בתיכון באשקלון ולאחר שסיים את שרותי הצבא במודיעין החל ללמוד משפטים וסיים את לימודי בהצלחה. בתום לימודיו החל אמיר לעבוד בחברת מחשבות ושם הכיר את רוני שתהפוך לאשתו. איתמר הוא בנם הבכור יום הולדת שנה של איתמר.

 סבתא מאושרת

איתמר, לא זכה להכיר את סבא שלו,  אבל שמע המון סיפורים עליו ועל פועלו. איתמר צריך לדעת שסבא שלי בנו היה אבא אוהב ואכפתי לילדיו. רצה רק טובתם לפנק ולתת כמה שיותר. ואני בטוחה שאם הוא היה היום בחיים הוא היה סבא למופת אוהב ואכפתי ויעשה הכל כדי לשמח את נכדיו.

אורה משה מספרת בסרטון:

הזוית האישית

סבתא אורה: הרגשתי קצת עצובה וגם מאוד שמחה, יש לי נכדים אבל עצוב לי שבנו לא זכה לראות את הבנים שלו בתור מבוגרים ואת הכלות והנכדים.

איתמר הנכד: הרגשתי געגועים לסבא בנו ז"ל, אך גם שמחה.