מאגר סיפורי מורשת

שמי ליעד, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית, בה בחרתי לשתף את סבא רבא שלי – ישראל מיוני.

הנין ליעד: "סבא אתה דור ראשון לניצולי שואה. יש לי את הזכות לשבת מולך כיום כנין דור רביעי, ולהקשיב לסיפורך המרתק. אשמח שתספר לי קצת על עברך".

סבא רבא ישראל מספר

"ליעד, נולדתי בשנת 1931 להוריי יעקב ומירי מיוני ככל הנראה באתונה שביוון. אני אח לשלושה אחים (שתי אחיות ואח), עברנו במהלך השנים לארטא ולאחר מכן חזרנו לאתונה. אמי הייתה תופרת ואבי היה סוחר בתים ובשעות הערב עבד כמוסיקאי בתיאטרון. אמי גידלה אותנו באהבה רבה ובהקפדה על ערכים ונימוסים טובים. אבי נפטר בגיל 36 ממחלת הקדחת ואנחנו הילדים נהגנו למכור מוצרים שונים ולעזור לאמי על מנת לפרנס את הבית.

שואת יהודי יוון

בשנת 1941 פלשו ליוון כוחות הצבא הגרמני נגד היהודים. יהודי אתונה חויבו אחת לשבוע להתייצב בבית הכנסת הגדול על מנת לחתום על זכויות. יום אחד הגרמנים הביאו משאיות, חסמו את דלתות בית הכנסת והעלו את היהודים אל משאיות שנשלחו למחנות הריכוז שבגרמניה. אני הייתי ילד, יצאתי לשחק ברחוב וכאשר הגיעו המשאיות, השכנים הבחינו בי והחביאו אותי עד שהנאצים פינו את השטח.

אני מצאתי את עצמי כילד קטן מסתובב לבד ברחובות. את אמי הם לקחו, שתי אחיותיי היו אצל דודות ואחי אצל דודים רחוקים ממני. אחת מאחיותיי שמעה שהגרמנים לקחו את אמי, ברחה מהן והתייצבה אצל הגרמנים, כיוון שרצתה להיות עם אימא שלי. אם לא השכנים יתכן שגם אני הייתי עושה את זה. אחי הקטן שהיה אצל דודי נתפס יחד איתם בשנת 1943 ע"י הגרמנים.

אני הסתובבתי ברחובות מבית לבית ועליי לציין שהיוונים היו מאוד הוגנים ונדיבים כלפיי, לבסוף מצאתי את עצמי אצל משפחה גויה והפכתי להיות חלק ממנה".

סבא רבא ישראל מבקר את המשפחה שהצילה אותו

הנין ליעד: מאז ילדותי אני זוכר שסבא רבא שלי, היה נוסע  לייון לבקר את האישה שאימצה אותו ואת  משפחתה. הוא לא שוכח לרגע את המשפחה הנוצרייה שהצילה אותו. סבא רבא דאג להעביר את הסיפור ל"יד ושם" והיא זכתה לקבל את תואר חסידת אומות העולם.

סבא ישראל מספר: "במהלך כל השנים נסעתי במשך כל שנה לאישה שהצילה אותי ("אמי") שמה היה אתנה לאורי, נסעתי לבקר אותה ואת משפחתה. לפני מספר שנים הגברת אתנה נפטרה בזיקנה טובה, אבל עד ליום זה אני עדיין בקשר עם המשפחה עם בתה, נכדתה וניניה והם מארחים אותי ואת משפחתי ביוון.

ה"אימא" שגידלה אותי היא אתנה לאורי, אישה יוונייה, מקסימה. לפני שנפטרה הספקנו לרשום אותה ואת סיפור מעשיה "ביד ושם" והיא קיבלה את תואר חסידת אומות העולם. את התעודה העניקו לה אנשי השגרירות של ישראל ביוון.

 זו התמונה מטקס הענקת התואר – חסידת אומות העולם בו כמובן הייתי אתה

לאחר המלחמה הנוראה נותרנו אני ואחותי מתילדה היחידים ממשפחתנו בחיים אשר יכולים להשאיר אחרינו זיכרונות כתובים לדורות הבאים שיהיה בידם הידע אודות משפחתנו שנהרגה בטרם עת בידי הנאצים".

סבא רבא ישראל מספר על העלייה לישראל

"הגיע הזמן ובשנת 1945, עליתי לארץ ישראל באונייה באמצעות עליית הנוער יחד עם הסוכנות היהודית ואיתי עלו כל הילדים שנשארו ללא משפחות. נשלחתי לקיבוץ קריית ענבים שליד ירושלים שם למדתי בבית ספר ללימוד עברית.

העלייה לא הייתה קלה. בתור ילד שנפרד ממשפחתו בטרם עת עקב רדיפות הנאצים ואחרי כמה שנים אצל משפחה מאמצת וחמה מצאתי את עצמי עולה לבד ומתגעגע גם אליהם. אחותי לא הייתה איתי, אלא עם משפחה אחרת ולא היה לנו קשר. אחותי הצעירה מתילדה אשר ניצלה מרדיפות הנאצים, הגיעה לארץ ישראל שנה אחרי.

בשנת 1948 עם פרוץ מלחמת השחרור פונו הילדים מקריית ענבים ואני עברתי לכפר הנוער הדתי במפרץ חיפה על מנת להיות עם אחותי שהגיעה לארץ.

בשנת 1949 התגייסתי לצה"ל ושרתי ביחידת הצנחנים. כעבור שנתיים הכרתי שכנה בשם שרה ואותה נשאתי לאישה. נולדו לנו שלושה ילדים: מרים, הבת הבכורה – יעקב – קובי, שהוא הסבא שלך ושאול, בננו הצעיר.

לאחר שחרורי מצה"ל עבדתי כנהג משאית בנגב ולאחר מכן נהג טיולים. לפני הרבה שנים התחלתי לעבוד בחברת סופרגז, תחילה כנהג של מנהל החברה ולאחר מכן טכנאי גז. התאקלמתי והפכתי להיות כמו כל אזרח במדינת ישראל".

טקס יום הזיכרון לקהילת יהודי ארטה – 2019

הנין ליעד: סבא נסע בשנת 2019 נסעת לארטה יחד עם סבא שלי, יעקב מיוני. הוזמנת לטקס יום הזיכרון ליהודי ארטה וניצלת את ההזדמנות לעשות טיול שורשים.

סבא ישראל מספר

"נכון, כך היה. בשנת 2019 הוזמנתי לטקס יום הזיכרון לקהילת יהודי ארטה. תוך כדי שהותי שם החלטתי שאני רוצה לבדוק קצת על מה עלה בגורל משפחתי. בזמן זה גיליתי שהייתה לי אחות נוספת שכלל לא ידעתי על קיומה וניסיתי לברר מה עלה בגורלה. שמה של אחותי היה רבקה והיא אומצה עקב מצב כלכלי ירוד של משפחתי. המשפחה אליה אומצה הייתה ללא ילדים, אבל עמידה ולכן לקחה אותה תחת חסותה.

בשנת 1944 נכנסו הגרמנים לכפר ושרפו את הילדים ששהו שם ואחותי מסתבר הייתה ביניהם. שם גיליתי ששינו את שמה מרבקה לקטי וזאת מהפחד שהיה מפני הגרמנים. עד עצם היום הזה קיימת אנדרטא לתושבי הכפר שנהרגו. כיום היא קבורה בקומונו.

ביקור בארטה: המצבה המצויה בארטה בה מופיע שמה של אחותו של סבא קטי (רבקה) ז"ל.

בתמונה סבא רבא ישראל מיוני יחד עם סבא שלי, בנו יעקב מיוני

בנוסף, עד כה לא הייתה לי תעודת לידה ולא באמת ידעתי מהו מועד הולדתי המדויק והיכן נולדתי באמת. לאורך כל הדרך חשבתי שנולדתי באתונה, והופתעתי לגלות שמקום הולדתי הינו פיראוס.

בשנה זו במהלך ביקורי בארט נמצאה תעודת הלידה שלי בארכיון שבפיראוס מקום הולדתי. תאריך הלידה שלי: 15/9/1930.

גם השנה, במאי 2022, לפני כחודש, סבא רבא ישראל לא ויתר על המסורת וטס לבקר את המשפחה המאמצת ביוון, יחד עם שלושת ילדיו, שליוו אותו: מרים – מימי, סבא שלי קובי ושאול.

 בתמונה, יושבת ליד סבא רבא ישראל: בתה של אתנה לאורי,

(עומדים: סבי קובי, אחיו שאול ונכדתה של אתנה לאורי ז"ל)

ניצחתי!!!

היום אני אבא לשלושה ילדים, סבא לתשעה נכדים ושמונה עשר נינים, ביניהם אתה ליעד הנין שלי! אני מאושר בחלקי ושמח שנפלה בידי הזכות לספר את סיפורי לדורות הבאים.

בתמונה ארבעה דורות

סבא רבא ישראל מיוני – דור ראשון. סבא יעקב מיוני – דור שני. אימא שלי, שרית בן ימין (מיוני) – דור שלישי ואני ליעד בן ימין – דור רביעי.

הזוית האישית

הנין ליעד: היה לי העונג לראיין את סבי ולשמוע את סיפורו המרתק שנחרט בזיכרוני וימשיך איתי לדורות הבאים.

סיפורו של סבא רבא ישראל מיוני תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ע"י שלושה מתלמידי בית הספר התיכון קציר בחולון. בתכנית, בה הם תיעדו סיפורי ניצולי שואה, בבית גיל הזהב "משען" שם סבא רבא גר בשנים האחרונות. אז, בשנת 2018, סבא רבא ישראל עוד היה בטוח שהוא נולד באתונה ורק בשנת 2019 מצאו את תעודת הלידה שלו והסתבר שהוא נולד בפיראוס.

 קישור לסיפור "ישראל מיוני ניצול שואה שנולד בעיר אתונה שביוון"