מאגר סיפורי מורשת

שמי בת שבע שינמן נולדתי לשם המשפחה מוסינגר להורים אוהבים, שעברו תלאות וקושי גדול בזמן מלחמת העולם השנייה ועד שהם הביאו אותי לעולם. אני אודה להם תמיד על האהבה שהם העניקו לי גם בזמנים שהיו קשים וניסו עד כמה שניתן להשאיר את שנות וזוועות המלחמה מאחוריהם ולפתוח דף חדש בארץ ישראל.

נולדתי בשנת 1947 בצרפת, בעיר מרסיי בדרך שהייתה ארוכה מאוד לארץ ישראל.

להורים שלי קראו רחל ואברהם, הם היו שורדי שואה, גיבורים. הם נמלטו מפולין לרוסיה, השאירו את כל עברם ורכושם וחיו שם במחנות בתנאים מאוד קשים, וזזו ממקום למקום עד שהם הגיעו לארץ ישראל, הם עלו על ספינת המעפילים אקסודוס והיו משוכנעים שהנה תמו כל הנדודים שלהם והם מגיעים לארץ המובטחת ואז הם הגיעו לנמל חיפה וקיבלו אותם הבריטים ולא נתנו להם לרדת לחופי ישראל.

מאלבומה של סבתא בת שבע

הבריטים פגעו באוניית אקסודוס והיא טבעה ואז הם הורידו את כל המעפילים שהם שרידי שואה היו, שם כ,4500 איש והם העבירו את הנשים לשלוש ספינות והחזירו אותם בחזרה לצרפת. הייאוש היה כבר גדול מאוד, אמא שלי באותו הזמן גילתה שהיא בהריון איתי ומיותר לציין שכל חודשי ההריון הראשונים איתי עברו בחששות מאוד גדולים ובתקווה להביא אותי אך ורק לארץ ישראל ולא לשום מדינה אחרת באירופה ובטח לא פולין. כשהאונייה הגיעה לצרפת הנשים לא רצו לרדת מהאוניות והן רק רצו להגיע לארץ ישראל ואז החזירו אותם בחזרה לגרמניה מצרפת. בגרמניה הם היו במחנה צבאי תקופת מה וכשאימא שלי הייתה בחודשי ההריון המתקדמים איתי הם עלו על משאית שהביאו אותם עוד פעם לצרפת ושם אני נולדתי במרסיי.

היינו שם תקופה קצרה של כמעט חצי שנה ואז הצלחנו להגיע לארץ ישראל, אותה תקופה כמו שכולם יודעים, הבריטים שלטו בארץ והם גירשו את אוניות המעפילים שהיו מגיעות מכיוון אירופה בחזרה לגרמניה וגם את משפחתי שהייתה על האוניות הם גירשו. כמובן שהיה כעס גדול ואכזבה, הם פחדו שהם לא יצליחו להגיע לארץ ישראל.

המסע המשיך ובחודש יוני עלינו ארצה לארץ ישראל, שם בנמל קיבל אותנו הדוד שלי שקראו לו אריה. הגענו למקום שקוראים לו קרית חיים ליד העיר חיפה ושם התחלנו את חיינו בתור משפחה, אחרינו עלו לארץ גם האחים של סבתא שלי והתמקמו בכפר סבא וברמת גן, גם אימא של אימא שלי עלתה לארץ לכפר סבא אך בעלה נשאר בוינה ושם הוא חי עד יום מותו.

החיים בארץ לא היו פשוטים בהתחלה להורים שלי, לא היה להם פשוט עם השפה, הם דיברו בהתחלה רק פולנית וגרמנית, אך לאחר מכן הם הצליחו לדבר היטב עברית.

לאחר שלוש שנים נולדה אחותי הקטנה דליה והיא הייתה צברית מהתחלה. היו לנו חיים נהדרים בקרית חיים, כולם הכירו את כולם, הלכו לאותו בית ספר וניפגשו בים, הלכנו לתנועה ונהנינו מאוד ועם חלק מהחברים אני שומרת על קשר עד היום.

סבא וסבתא

הזוית האישית

סבתא בת שבע: אני אוהבת את דנה מאוד מאוד, נכדתי הצעירה, אני לא רואה אותה בשנתיים האחרונות כמו שהייתי רוצה לראות אותה בגלל הקורונה. אני מתגעגעת אליה מאוד וההזדמנות לספר לה את הסיפור שלי "דרך תכנית הקשר הרב דורי" היא הזדמנות מדהימה, גם לדבר עם דנה וגם לחלוק איתה חוויות משותפות.

דנה: נהנתי לעבוד עם סבתא שלי בעבודה הזאת, אני מאוד מתגעגעת אלייה ואני מחכה להזדמנות לראות אותה שוב.