מאגר סיפורי מורשת

"מאחורי כל הדברים הנראים לעין, יש דבר מה גדול יותר; כל דבר הינו נתיב, שער או חלון הנפתח אל משהו אחר" (מתוך "הנסיך הקטן").

שמי אלונה, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה תיעדתי סיפורי ילדות של סבי מתקופת השואה, כעת עולה סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא שלי נולד בתוניסיה שבצפון אפריקה באוגוסט 1939. הוא היה הבן הבכור במשפחה, שמו יוסף. באותה שנה התחילה מלחמת העולם השנייה, ולכן המשפחה נאלצה לברוח מעיר מגורם להרים הרחוקים (גבל שמבי). שם סבא רבא שלי מצא עבודה בחקלאות ובנה טרסות, מדרגות רחבות להגן על הגידולים. שנתיים אחרי כן, סבתא רבתא שלי עמדה ללדת ולכן חזרה עם סבא שלי שהיה רק בן שנתיים לעיר, בשעה טובה נולדה תינוקת. החיילים הגרמנים כבר היו בכל מקום וחיפשו יהודים, סבא רבא שלי לא יכל להצטרף למשפחתו ונשאר להסתתר בהרים.

לסבא ספורי ילדות מרתקים, כילד סקרן שובב "שיודע להסתדר לבד", טיפס על המעקה של המיטה הגבוהה של סבא שלו והתחיל "לדהור" בהתלהבות, לקח כרית לשבת עליה ושוב "דהר" בהתלהבות, אבל הכרית החליקה וסבא גם איתה, נפל ושבר את היד. גיבסו את ידו בגבס, ולאחר כמה ימים הכומר בא לאסוף את סבתא רבתא ושני הילדים והסתיר אותם במרתף של הכנסייה, עד שהיד החלימה ויוכלו שוב לברוח להרים ולחזור לאבא שלהם.

באחד הטיולים בהרי גבל שמבי, שהיה הר עם המון רוזמרין, הצטרפה אליהם משפחה קטנה וגם שם היה ילד קטן וסקרן. הילדים שמעו את ההורים מדברים ביניהם על כך שפעם היו בהר הזה היו רומאים. פתאום הילד הקטן אמר: "אני רואה אני רואה רומאים בתוך הרוזמרין!" אחריו גם סבי קרא בהתלהבות: "אני גם רואה רומאים בתוך הרוזמרין!". ההורים צחקו ואמרו: "אין עכשיו רומאים בהר, אתם מתבלבלים"… כולם צחקו והמשיכו בטיול המהנה.

הזוית האישית

אלונה הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד מתהליך הלמידה ומהיציאה למסע בעקבות סבי. במסע למדתי על ילדותו, מה נהג לעשות, מה אהב ,תחביביו ועוד.. למדתי פרטים חדשים שלא ידעתי עליהם קודם לכן.