מאגר סיפורי מורשת

שמי אוסנת שגב, סיפורינו מתחיל בעיר רמלה: נולדתי בשנת 1958 בתאריך 17.7. כשנולדתי, אימא שלי רצתה לקרוא לי דיינה, אבל דוד שלי היה בבית החולים בלידתי, ופגש שם באחות יפה בשם אוסנת, ואז דודי בא לאמי וביקש ממנה לקרוא לי אוסנת במקום דיינה, על שם אותה האחות.

גרתי ברמלה עד גיל 4. אני לא ממש זוכרת הרבה פרטים אבל כן זוכרת את שכני וחברי. לאחר מכן, עם המשך השנים, הוריי קנו בית קולנוע בנהריה. לקולנוע באותה תקופה קראו טרומפלדור ואחרי שנולד לי אח בשם שרון, שינינו את השם לקולנוע השרון. גרנו בקולנוע בערך במשך שנתיים בחדר גדול, היינו מחממים מים על פתילייה והתרחצנו בגיגית. אחרי שנתיים עברנו לדירה של שני חדרים קטנים ועם השנים שיפצנו והוספנו עוד חדרים וסלון יותר גדול.. ליד ביתנו היה בית כנסת שבכל יום שישי היינו הולכים להתפלל בו, לא היינו דתיים אך היינו מסורתיים. נהגנו לאכול בעיקר אורז וגם קציצות כי אלו מאכלים המאופיינים בעדתנו הפרסית. היינו אוכלים ביחד את כל ארוחת הערב והצהרים. ההורים שלנו לא כל כך היו בבית בערבים, כי הם ניהלו את בית הקולנוע, כך שהיינו לבד בבית בערבים ולא היינו רואים אותם הרבה.

היו מכולות וצרכניות על מנת להשיג מוצרי מחייה בסיסיים, אבל לא כמו השפע שיש היום. לאמי קראו פהימה ולאבי קראו נתן, לאחותי הגדולה קוראים דלילה, אחריה אני – אוסנת. לאחר מכן נולדו רפי, שמוליק, ניסים ושרון. היו לי הרבה חברים מהשכונה ומבית הספר, היו לנו אז משחקים שבעיקר היו בחצר או ברחובות, לא הייתה טלוויזיה או טלפון כמו שיש היום. היינו משחקים במה שהיינו מוצאים ושום דבר לא היה ״מיועד״ למשחק. בבית הספר הייתה לנו תלבושת אחידה שהייתה חצאית כחולה וחולצת תכלת או לבנה משובצת. היו טיולים או מסיבות של הכיתה ולאחר מכן, כשגדלנו, כבר נפתחו מועדונים וכדומה, אבל ההורים שלי עדיין היו מאוד מעורבים בחיי ותמיד ידעו לאן אני יוצאת ועם מי.

אהבתי בעיקר ללמוד את שיעור תזונה שבו היינו מבשלים במטבח, היה לנו חדר אוכל גדול ומי שהיה בשיעור תזונה בישל לתלמידים. בתקופת הילדות המאכל האהוב עלי היה נקניק בלחמניה שהיה אז הדבר הכי טעים. הייתה אז מוזיקה מזרחית ים תיכונית, אנגלית וכו'. היו להקות כמו כוורת, אהובה עוזרי, מייקל ג’קסון ועוד.. היו ריקודי ג'אז, סלואו ורוק. היו סרטים, מסיבות כיתה וגם מועדונים.

כשהתבגרתי וגדלתי, בגיל 18 כבר התחתנתי. את בן זוגי רפי ז״ל הכרתי דרך חברה משותפת ששידכה בינינו. בעבר הכירו במסיבות, בצבא, בשכונה, דרך חברים וחברות משותפים, והכל היה אז מזל. בעלי גר בשלומי ואני בנהריה, כשהתחתנו עברנו לנהריה. נולדו לנו שלושה ילדים: עומרי הבכור (אבא של סהר), מיטל האמצעית ובן, בן הזקונים שלנו.

הזוית האישית

סהר: במסגרת תכנית הקשר הרב דורי גיליתי על סבתא שלי הרבה מאוד דברים שלא ידעתי עליהם ונהניתי לבלות איתה זמן איכות.