מאגר סיפורי מורשת

שמי גבי יעקבס, נולדתי בתל אביב, שנה לפני קום המדינה, אני אחת משתי אחיות תאומות. אחרי שנים ארוכות של מגורים במקומות שונים ותחומי עיסוק רבים ומעניינים, היום אני סבתא במשרה מלאה ואימא גאה של מאיה, תמר, עמי ויעל.

הסיפור שאשתף עוסק בטחנת רוח, בתיעוד מסוף המאה ה-19, במרחב גדול ושומם, בולט מבנה טחנת רוח גדולה. הטחנה הוקמה ב-1882 על ידי הכנסייה היוונית וננטשה עם הכיבוש הבריטי. ב- 1922 נמכר המבנה וכל השטח הנרחב, לחברת הכשרת היישוב שהקימה עליו את שכונת רחביה.

רחביה באותן שנים הייתה ליבה הפועם של ירושלים המתחדשת, ביתה של אליטת הישוב היהודי. לכאן הגיעו משפחתה המורחבת של אמי ובני משפחה של אבי וכך, בנסיבות חיים אלה, זומנו שני אנשים צעירים – הוריי – וצמחה אהבתם, כשבסיפור הקטן שלהם מקום נחמד לטחנת הרוח.

בשנות ה-30 הגיע לירושלים אריך מנדלסון, אדריכל יהודי גרמני בעל שם עולמי. ב-1935 רכש מנדלסון את הטחנה, הוסיף לה אגף מזרחי והסב אותה לבית מגורים וסטודיו. טחנת הרוח הפכה ל"אטרקציה" – מקום מפגש תוסס וסוער של אותה אליטה יהודית וראשי השלטון המנדטורי. באותה שנה – 1935 – הצטרפה לאחיותיה בירושלים סבתי ושתי בנותיה והנה הן חיות את "רחביה" על נפלאותיה.

אמי, אישה צעירה מאוד, יפה, חכמה ומאוד תמימה, מתקבלת לעבודה במשרדו של מנדלסון. היא מזכירה של האדריכל הנודע, המומה מאורח החיים המרתק והמרגש… פוגשת בצעירי רחביה וביניהם גם אבי.

בטחנת הרוח של מנדלסון מתוכננים מבנים מכוננים בארץ ישראל ובהם, מהידועים – ביתו של חיים ויצמן במכון ויצמן. פעילות אדריכלית פוריה, מפגשים חברתיים, מסיבות סלון וקוקטיילים מפוארים, כשבצידם פורצת מלחמת העולם השנייה, על כל מוראותיה. הישוב היהודי, שגם כך היה שקוע במאבק לעצמאותו, התגייס למאמץ המלחמה בגרמנים.

בשנת 1942, באיום המלחמה, עקר מנדלסון מירושלים ועבר לארה"ב. מקובל לחשוב שהטחנה שוב ננטשה – אך למעשה את מקומו של מנדלסון תפשו אחות אבי ובעלה. הטחנה הייתה לביתם.

מימין: הוריי בחצר הטחנה, משמאל: חצר הטחנה 1942 – 1943

בעקבות קריאת ההנהגה היהודית לגיוס, התנדבו אבי ואמי לצבא הבריטי. אבי שירת בגדוד הראשון והיה מקציני המטה של בריגדיר בנג'מין, מפקד הבריגדה היהודית, בדרגת קפטן – סרן. אמי שירתה בחיל הנשים האנגלי – האיי.טי.אס, והייתה קצינה אף היא, לווטננט – סגן.

בדצמבר 1942 הוריי התחתנו והיו זוג קצינים היהודים הראשון שהתחתן בארץ ישראל. השיא אותם הרב הראשי, הרב הרצוג. הוריי שירתו במקומות שונים: במצרים, באירופה ובארץ ובחופשותיהם בילו בבית משפחת הדודים – בטחנת הרוח של רחביה. זה היה ביתם.

סיפור משעשע שסיפרה אימא שלנו הרבה שנים אחר כך: בתקופת ה"חיים המתוקים" של מנדלסון בטחנת הרוח, בין המסיבות ומפגשי היהודים והבריטים, התקינו אנשי ה"הגנה" מכשירי האזנה ומשדר באחד מהעצים בגן הטחנה. חשדם של האנגלים התעורר והמשטרה הבריטית פשטה על הטחנה וחקרה את עובדי המשרד. אימא שלנו, שהייתה כזכור מאוד צעירה ותמימה, עמדה בחקירה בגבורה ולא גילתה דבר..

עם משפחתי המורחבת

הזוית האישית

סבתא גבי: המפגשים במסגרת תכנית הקשר הרב דורי מאפשרים קירוב נפלא בין סבתא לנכדה. המפגשים האלה מחזירים את שתינו – וגם בני משפחה נוספים – לזיכרונות, תמונות ומסמכים מהעבר. כיף גדול!

שירה הנכדה המתעדת: המפגשים האלה מאוד מהנים, מלמדים ובעיקר מקרבים ביני לסבתי. מחשבותיה של סבתא מאוד דומות לשלי. כיף גדול, כבר אמרנו?