מאגר סיפורי מורשת

מה אספר לדורות הבאים…..

הכינוי שנתנו לאמי לקראת גיל מאה לזכר שנות נעוריה: "טובה האדומה"!

אימא שלנו כמעט בת 103, אלו חודשי דמדומים, בהם היא ואנחנו נאחזים בשארית הזיכרון, בעודה נעלמת אט אט מחיינו… רבים הם סיפורי חייה, וזכות לי כבתה לספר מהם, להחיות ולהנציח אותם… בחרתי בפרק בחייה שהתרחש לפני שהגעתי לעולם. סיפור שנשמר בסוד הרבה שנים ורק אחרי מות אבי התגלה לנו לפרטיו. סיפור שיש בו מרד, אמונה וניחוח של עולם אחר ובעיקר דמותה של אמי כפי שלא הכרתי.

בכל שנה, עת מגיע האביב וריח פריחת הפרדסים מציף את הכל, נזכרת אימא בתאריך 21.3.1935, מועד הגעתה לנמל יפו, כנערה בת 16, עם שני ההורים לפרק חייה בעיר תל אביב, ברחוב דיזנגוף 236, אותו עזבה בגיל 92, לדיור מוגן ברעננה.

אחותי ליאורה ואני עם אימא – חוגגות לה 100

ילדות בזמושץ – בין מסורת למרדנות

אימא, טובה (גוטקה) שלוסברג, נולדה, בשנת 1919 בעיר זמושץ, שבפולין למשפחה מסורתית, ציונית ומשכילה, בה השפה העברית הייתה חלק בלתי נפרד מהשיח המשפחתי כפי שמעידים מכתבים שכתבו בני המשפחה במשך השנים שלפני המלחמה. ביתם שכן במרכז עיר, ברחוב זנגויל ליד בית הכנסת והמקוה. אימא למדה בגמנסיה עברית ורבות סיפרה לנו על ילדות מוגנת בעולם יהודי. בת זקונים למשפחה מורחבת משכילה ואוהבת… אבא אלחנן, נישא לאמה של אמי לאחר שהתאלמן וכבר היה מבוגר וסב לנכדים רבים.

כבר מצעירותה, אימא גלתה רגישות ומעורבות חברתית, וסיפרה: "הייתי רואה את הילדים הפולנים יוצאים לעבודת דחק בעוד אני צועדת לגימנסיה, נטולת דאגות… האמונה בשוויון ובצדק הובילה את אימא להיות פעילה במפלגה הקומוניסטית, כמו צעירים משכילים רבים בקהילות היהודיות אז….

רק בת 15 וכבר נאסרה על ידי השלטונות שעה שתלתה כרוזים מטעם המפלגה הקומוניסטית, פעילות שהיתה כמובן אסורה….אבא הפעיל את קשריו על מנת לשחרר את בתו, ולאחר שהשתחררה החלו המחשבות על הצעדים הבאים…

ההורים המודאגים חשבו איך להשיב את הילדה הסוררת למוטב… היא נזרקה מלימודיה בגימנסיה היהודית בשל פעילותה הפוליטית והפתרון היה בית הספר החקלאי בנהלל… בישראל, אליו נשלחו מפולין רבים מבני גילה.

אבא של אימא, ממנהיגי הקהילה, שהיה ציוני, זיהה הזדמנות להגשים את חלומו ולעלות לארץ… אמי נשלחה לחצי שנה לבית אחיה בעיר לודז', שם שקדה על לימודי עברית ותוך חצי שנה ארזה המשפחה את מטלטליה ואמי נפרדה מפרק חייה בפולין. האחים הגדולים ובני משפחותיהם שנותרו בלודז ובזמושץ, נספו בשואה, ואימא עם שני הוריה עלו לפתוח חיים חדשים בארץ ישראל, תל אביב.

אימא ומשפחתה בלודז' בתמונה פרידה לפני העליה ארץ – מרץ 1935

תל אביב- מהתפכחות להתברגנות

הנערה, טובה, השתלבה מהר מאוד בחיים התל אביביים הנעימים. המשפחה התגוררה ברחוב דיזנגוף שהיה אז החלק הצפוני של העיר תל אביב שהלכה ונבנתה באותן השנים ואימא אהבה לגמוע את העיר ברגליה.

שפת הים, היה המקום החביב עליה, שוק בצלאל, טיולים בארץ עם חברים בתנועת המשוטטים ולימודים… אך, האמונה בדרך התנועה הקומוניסטית לא דעכה ואימא מצאה את חבריה לדרך, גם בארץ, וחברה מהר מאד לתנועה הקומוניסטית בארץ….

מכאן סיפור חייה מתחיל להיות יותר סבוך ומסתורי… ומתגלה סוד אותו הסתירה מאתנו כל השנים…. אחותי ואני ידענו מעט על עברה כלוחמת למען הקומוניזם, ידענו, שלאחר שנים הגיעה ההתפכחות, בעקבות שלטון האימים של סטאלין וההכרה שהקומוניזם אינו הדרך… והבחירה בחיים עם אבא. רק לאחר מותו של אבא למדנו על אימא את מה שכלל לא ידענו…

שנים רבות היתה נשואה לאבינו, נתן שלוסברג, יליד ורשה, בעל עסק עצמאי ואוהב החיים הטובים. אחותי ואני נולדנו אחת אחרי השניייה. אימא ניהלה אורח חיים שכולו מסירות אין סופית למשפחה, לאבא ולנו, למעגל של חברים, דוברי פולנית, חשוכי ילדים, שהיו עבורי ועבור אחותי דודים ודודות. מעולם לא היו לנו, ביקורים בבתי קפה תל אביביים ומורשת תרבותית פולנית בעיקרה – כך הכרנו את אימא מרבית השנים, החלק המהפכני והמרדני היה נעלם מאיתנו ולכך בחרתי להקדיש את סיפורי לפרק עלום זה

בשנת 1936 פרצה בספרד מלחמת אזרחים שהסעירה את העולם כולו. צעירים רבים מרחבי אירופה שנהרו לספרד להילחם לצד הרפובליקה כנגד הכוחות הפשיסטיים, ראו במאבק מלחמת בני אור בבני חושך. גם מישראל יצאו מתנדבים לספרד, רובם משורות המפלגה הקומוניסטית שהאמינו שיש למגר את הפשיזם. היישוב בארץ היה חלוק בעמדותיו… אלו היום ימים קשים עבור הישוב בארץ (המרד הערבי, בניית ישובי חומה ומגדל) התנכלויות מצד שלטונות המנדט הבריטי והסתכנות בגירוש מן הארץ… ההחלטה לנסוע להילחם בספרד לא היתה כל כך פופולרית בקרב מנהיגי היישוב, ומרבית הנוסעים לשם עשו זאת בהיחבא, עם סיפור כיסוי של לימודים בצרפת.

קפיצה בזמן – 2002 סודות מן העבר

לאחר מות אבי, בשנת 2001, הגיע לביתנו במאי סרטים, איש שמאל אידיאליסט, שהחליט לספר את סיפורה של הבריגדה הארץישראלית שיצאה לספרד… ואנחנו ידענו רק רסיסים קטנים מעברה של אימא… עד אז…

הודות לתחקיר, לסרט ולתערוכה הכרנו תקופה מרתקת, ובעיקר צדדים נוספים באישיותה של אימא: מנערה מרדנית, לוחמת, שהיתה לאשת איש ואם מסורה וקונפורמיסטית… תקופה אשר נותרה בתיבת הזכרונות של אימא שלא חלקה אותה עימנו עד אז.

אימא, שהמשיכה בארץ את פעילותה במפלגה הקומוניסטית ידעה כי היא מסתכנת בגירוש מן הארץ, במידה ותיתפס על ידי שלטונות המנדט הבריטי. בן זוגה, באותה עת, שמוליק, אידאליסט כמוה, חבר במפלגה הקומוניסטית, צעיר ויפה כל כך, עמד לנסוע לספרד… אימא נאלצה לותר על הנסיעה בשל מצב בריאותה של אמה…

אימא ובן זוגה שמוליק, מטיילים בדיזנגוף לפני נסיעתו לספרד, 1937

אחיה דב כתב לה מפולין "איך תוכלי לעזוב את אבא ואימא שנפרדו מכל המשפחה בפולין כדי לבוא אתך לארץ…"

לפני נסיעתו לספרד, נישאו אימא ושמוליק בחשאי ובזכות תעודת הנישואין היא ניצלה מגירוש על ידי שלטונות המנדט הבריטי. שמוליק נהרג בספרד, ואימא נותרה עגונה… לאחר שנים, בזכות קשריו של אביה עם רב העיר תל אביב, הרב אונטרמן, ועדויות מספרד על דבר מותו, הותרה מעגינותה….

כל זאת למדנו, אחותי ואני, רק שנים לאחר מות אבי.

תחושת האכזבה מהמפלגה הקומוניסטית, ההתפכחות, והבחירה של אימא לחיות עם אבי, שבתפיסת עולמו היה קפיטליסט פולני נאור ואנטי קומוניסט… הביאה את אימא להמציא את עצמה מחדש… ולהקדיש את חייה למשפחה –  אם מסורה, בת זוג למופת, כלה מסורה להורי אבי, אשה המקדשת את מה שהכי האמינה בו: "הכי חשוב שהמשפחה תהיה תמיד יחד ומאוחדת!" – הנתינה ליקרים לה והאחריות למשפחה.

תמונת ילדות – אחותי ואני עם אמא ואבא בבית בדיזנגוף

בהיותה ברוכת כישרונות, למדנית, ואוהבת ספר מצאה אימא עניין בניהול הנכסים המשפחתיים, בסיוע לעסק של אבי, בעזרה לקליטת קרובי משפחה ובעיקר בנו – אבא והבנות….

הרבה אני חושבת על אימא דרך פרק זה בסיפור חייה… על הבחירות שעשתה, על הבחירות שלא עשתה ועל האפשרויות האחרות עליהן חלמה – לסיים לימודי ביולוגיה באוניברסיטה, להגשים את עצמה בקריירה מקצועית, לאמץ את העברית כשפת אם ולחיות כישראלית צברית לכל דבר.

ובמחשבה שנייה – דווקא השנים הארוכות שאימא ממשיכה לחיות איתנו בדיור המוגן (הפרק של תל אביב נגמר לפני כעשר שנים), הן שנים בהם פתחה בפנינו את סגור ליבה ושתפה אותנו בסיפורים על המשפחה בפולין, על ימי נערותה ועל דילמות ורגשות איתם התמודדה. סיפורים אשר ממלאים אותי ברגשות של גאווה ואהבה עמוקה, שעכשו בערבות ימיה, כאשר הזכרונות שלה נעלמים יחד איתה, הולכים ומתעצמים בקרבי.

נראה שדווקא אותו פרק עלום בחייה, בהיותה נערה, לפני כמאה שנה, צף ועולה, כפי שבא לבטוי בדברים שאמרה בסרט שצלמנו ליום הולדתה ה-95: "מה אני אגיד לדורות הבאים – שהייתה מלחמה ולא השתתפתי בה…".

הזוית האישית

הבחירה לספר סיפור את סיפור חייה של אימא בעודה איתנו בא מתוך רצון להחיות את דמותה כפי שלא הכרתי. הסיפור עורר בי מחשבה על בחירות בחיים, מעברים, מחירים והתמודדויות שאנו לוקחים על עצמנו או נמנעים מהן. הסיפור גם מביא תמונת זמן לתקופה שלא הכרנו, אפשר לומר אפילו רומנטית, הבחירה להילחם למען רעיון ולא למען גבול או מדינה, עורר בי עניין רב, סקרנות והרבה תהיות. לפעמים, אני מנסה לשים את עצמי במקום אימא להבין את המעברים וההכרעות שעשתה וזאת על מנת לזכור ולשמר את אישיותה על מורכבותה, הצדדים הנוספים  שהכרתי והסיפורים שנעלמו ממני שנים רבות.

סיפורה של טובה, תועד במסגרת תוכנית המתעדים – תנועת של"מ, בו אני חברה.