מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, שלמה בן דוד נולד במרוקו בעיירה טרודאנט בשנת 1951. סבי עלה לישראל בשנת 1962 כאשר היה בערך בן 10.

במרוקו בשנות החמישים, אנשים לא שמרו כסף בבנק כמו היום. הם שמרו פריטים בעלי ערך שיכלו למכור בשעת חירום או מצוקה. בין כל הדברים ששמרו היה זהב. כל פעם שהיו במצוקה מכרו קצת מהפריטים תמורת כסף. מבין הפריטים שהיו לסבתא של סבי, אסתר, היא שמרה טבעת שקיבלה מדורי דורות במשפחתה.

כאשר אסתר הייתה במרוקו לא היה להם הרבה כסף, אז היו מוכרים חלק מפריטי זהב שהיו להם. אבל לא את הטבעת, שהייתה יקרה כל כך ללבה.

סבי עלה לארץ בשנת 1962 עם כל משפחתו הגרעינית. סבתא וסבא שלו עלו בשנת 1970, 8 שנים אחריהם. הם לא התראו שנים, מגיל 4-5 כשנפרד מהם. הוא ומשפחתו עלו והשתכנו בנתיבות והסבא והסבתא שלו באשקלון.

כאשר נפגשו, העלו נוסטלגיות משפחתיות וזכרונות מן העבר, וסבתו נתנה לו את הטבעת. היא נתנה אותה דווקא לו, ולא לשאר האחים כי היה הבכור, והכי סמכה עליו שישמור על הטבעת ועל הערך שלה. עד היום הוא שומר עליה ועברו מעל ל-40 שנה.

לפני הרבה שנים רצו לתת לסבי, פי שלושה מערכה של הטבעת תמורתה, אבל סבי לא רצה למכור אותה בשל סבתו ובגלל הערך שלה עבורו.

הזוית האישית

גלי: למדתי על החפץ החשוב במשפחתי.