מאגר סיפורי מורשת

אני שולה אדרי נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו ב1947.

עליתי לארץ ישראל ממרוקו בשנת 1955, והגענו ישירות למגדל העמק. לקחו אותנו לצריפים במשאית ביום סוער, כמובן שלא היה באותה התקופה חשמל, אלא היו אמצעים אחרים. הורי לא ידעו לדבר עברית וגם אני הייתי צריכה ללמוד את השפה.

כשהגעתי ארצה עליתי לגן חובה, אחרי גן החובה הלכנו לבית הספר.  והיה לנו מאוד קשה מבחינת שפה, מה שהקשה מאד על הלימודים. גם  ההורים לא יכלו לעזור לנו כי לא הם ידעו את השפה העברית.

בכיתות יותר גבוהות הצטרפתי לתנועת הנוער העובד והלומד, והייתי מדריכה בתנועה. תנועת הנוער העובד והלומד היא תנועת נוער ארץ ישראלית שמושתתת על ערכי הציונות העובדת. יסודותיה בתנועת הנוער העובד, שהוקמה ב-17 באוקטובר 1924 בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו על מנת להגן על עבודתם וזכויותיהם. (ויקיפדיה)

את בעלי הכרתי בכיתה י' והיינו חברים טובים ואפילו הדרכנו יחד בנוער העובד. ולאחר מספר שנים הגיע יום החתונה שלי ושל בעלי שמעון. ביום שהתחתנו אמא של בעלי שמעון, נתנה לי את טבעת האירוסין. הטבעת הייתה מבחינתי תכשיט שעבר מדור לדור. הטבעת הזו מאד מאד חשובה לי, ועד היום אני שומרת עליה. בכל פעם הטבעת עוברת מדור לדור בין בני המשפחה שלנו.

טבעת האירוסין שקיבלתי מחמותי

הזווית האישית

סבתא שולה: אני נהניתי לעבוד עם מי שעבד איתי. הייתה לי חוויה מהנה מאוד ואני רוצה לאחל למי שעובד איתי בריאות והמשך קשר רב.

אלין וקים: אנחנו גם מאוד נהנינו לשמוע את הסיפור המעניין של סבתא שולה, זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת. אנחנוו מאחלות לשולה המקסימה אורך חיים בריאות ושקט בחיים.