מאגר סיפורי מורשת

שמי תהילה דרעי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם סבתא שלי רחל בכר. סבתא סיפרה לי על ימי ילדותה בכפר סבא ועל תחנות חייה, יחד תיעדנו את סיפורה.

סבתא רחל בכר מספרת:

נולדתי בשנת 1953 בבית חולים מאיר בכפר סבא לאימא אסתר ואבא אלברט בכר.

משפחת אמי מטורקיה

אמי נולדה בטורקיה להורים בשם רשל ויהודה טריפו. הם עצמם נולדו וגדלו בטורקיה למשפחות עניות מאוד. לסבתא רשל היו שלוש אחיות ואח, היא ומשפחתם עסקו בעבודות מזדמנות.

סבי יהודה עבד רחוק מהבית כדי להרוויח קצת יותר. הוא היה מגיע פעם בחודש לביקור בבית. באחת הפעמים הוא לא חזר, נאמר למשפחה שהוא נפטר, הם לא יודעים ממה והיכן הגופה שלו. היו להם חמישה ילדים, שניים מתוכם נפטרו בילדות ממחלות. לימים, סבתא רשל עלתה לארץ יחד עם שלושת ילדיה הגדולים.

משפחת אבי מטורקיה

אבי נולד לאימא בשם מנוטה (ברוכה הבאה בעברית) ולאב בשם יעקב (ז׳אק). הכרתי גם את אמו של סבי, שמה היה בוקה (נונה בוקה). שניהם נולדו וגדלו בטורקיה. למשפחתו של סבי היה בית מלאכה לייצור מטאטאי קש, גם הם היו עניים מאוד.

סבתא מנוטה הייתה עקרת בית, גם היא הולידה לא מעט ילדים וחלקם נפטרו, אחד מהם מהכשת נחש. סבא וסבתא חיו בעוני בבית שעשוי מבוץ ואבנים (את הבית זכיתי לראות אחרי המון שנים בטיול שורשים לטורקיה).

לסבתי אסתר הייתה ילדות לא פשוטה, משפחה ענייה, הבילוי היחיד שלה היה פעם בחודש כשאביה היה לוקח אותה ואת אחיה לקולנוע.

אמי למדה עד כיתה ג' כי הייתה צריכה לצאת לעבוד כדי לעזור בכלכלת הבית אחרי שהאב נפטר. היא עבדה כאופר במקום רחוק מהבית והייתה חוזרת פעם בשבוע.

עליית אמי לישראל

בשנת 1948, אמי עלתה לארץ על אונייה כשהיא בת 17 יחד עם משפחתה. הסבא קיבל מחלת ים במהלך ההפלגה נפטר ונזרק לים. הם הגיעו לישראל והשתכנו במחנה מעבר באזור המרכז.

אבי היה ילד שובב, הוא התחיל לעשן בגיל 12, למד בבית ספר יסודי ועבד עם אביו בבית המלאכה. גם הוא עלה עם משפחתו ארצה על אונייה בגיל 18. גם הם השתכנו עם עלייתם במחנה מעבר, אבי התגייס לצבא לשלושה חודשים.

כעבור זמן מה נערך שידוך על ידי בן משפחה לאבי ואמי, הם התחתנו וקיבלו חלקה במושב חגור עם משפחות נוספות. שם הם גרו באוהל משותף עם כל חברי המושב ושם אמי הרתה בפעם הראשונה. אחרי קושי רב בתחזוקת חלקת האדמה שקיבלו במושב חגור, הם עברו אחרי שנתיים לצריף ביד-המעביר. שם חיו שבע שנים ושם נולדו שלושת ילדיהם: אחותי הבכורה ברכה, אני-רחל ויעקב אחי הצעיר.

הצריף כלל חדר אחד, מרפסת פתוחה, מטבחון קטן, בחוץ שירותי ״בול קליעה״, התקלחנו בגיגית, אבי אילתר ברז שהתחבר לצנרת חיצונית. הרצפה הייתה מבטון, לא היה חשמל, הארנו עם עששית, גשם היה נוזל מהגג. כשהגענו לגיל חמש הכניסו אותנו לגנים.

בהמשך עברנו לגור בנס ציונה קרוב להורים של אבי. המעבר קרה באמצע השנה ולא מצאו לי גן חלופי, לכן נאלצתי להשאר בבית חצי שנה. למרות הכל הייתה לי ילדות כיפית, שמחה מאוד, צנועה, עם הרבה חסכים. אהבתי לשחק במשחקי רחוב, קלאס, גומי, חמש אבנים, גולות, כדורגל, מחניים, שלוש מקלות, דג מלוח, היו לי המון חברים וחברות, היינו מאלתרים בובות מבדים, בנינו קורקינט מארגז תפוזים וגלגלים ישנים של עגלות. כל זאת מכיוון שלא הייתה אפשרות לקנות לנו כלום.

בגיל חמש וחצי עברנו מהצריף לבית קרקע בנס ציונה, גרנו שלושת האחים בחדר אחד קטן. הייתה לנו גינה, אהבתי לגדל ירקות ולטפח את הפרחים, הייתי משקה כל בוקר לפני בית הספר. היה לנו שירותים ומקלחת בתוך הבית, זה היה שדרוג. תחפושות בפורים היינו מעבירים משכן לשכן מידי שנה. כל ערב אחרי החדשות של תשע היינו מאזינים לרדיו לסיפור בהמשכים.

ההורים עבדו קשה מאוד. אימא בבית אריזה ואבא כפועל בניין, מכיוון שלא היה כסף למטפלת אז נאלצנו לגדל את עצמנו. ״ילדי מפתח״ קראנו לזה, היינו עושים הרבה שטויות בבית כמו לשרוף סוכר על הגז בנסיון להכין סוכריה, עושים ערימה של עשבים ושורפים אותם,

היו לנו אוספים של ניירות קרמבו, מפיות, עטיפות מסטיק, מחזיק מפתחות (על המון מוצרים שנמכרו היינו מקבלים מחזיקי מפתחות של אותו מוצר מוקטן. כמו: שמן, אבקת כביסה, מיונז, שוקולד למריחה וכו'. כשהייתי בת 12 קנינו בפעם הראשונה טלוזיה בשחור לבן, היו שידורים רק פעמייים בשבוע בישראל.

אהבתי ללכת לסבתא שלי, לחטטט לה בבוידם, לחפש נשכחות, הייתי מוצאת ענתיקות כמו כלים מיוחדים, היה שם ריח של נפטלין. בבית של סבתא היה כרם ענבים, בנו לנו נדנדה מעץ לעץ. סיימתי ללמוד בכיתה ח' ומשם לבית ספר מקצועי ללמוד תפירה.

בגיל 17 עברנו לגור ביפו-בת ים ובעקבות המעבר יצא לי להכיר את תל אביב העיר הגדולה. הגדלתי את מעגל החברים, הבילויים, אהבתי לתפור ולסרוג לעצמי בגדים מיוחדים, לבלות בדיסקוטק במיוחד בקליפסו ברמלה. לצבא מאוד רציתי להתגייס. שבוע לפני הגיוס הודיעו לי ששחררו את כל המחזור, עקב עודף בנות לכן התחלתי לעבוד בחברת תדיראן בתור מפתחת מוצרים.

את החבר הראשון שלי בשם ניסן הכרתי בגיל 18.5 בדיסקוטק, יצאנו במשך ארבע שנים ונפרדנו, באותם ימים חיזר אחרי דוד, אב ילדיי במשך חצי שנה, עד אשר הפכנו לזוג. התחתנו בשנת 1976 באולמי ארמון בתל אביב. שם משפחתי הפך לשאשא. גרנו ביחידת דיור של חמותי בנווה נאמן. בשנת 1977, נולדה בתנו הבכורה לילך וכשהיא הייתה בת שנתיים עברנו לבניין חדש בהוד השרון. שם נולדה בתנו השנייה, סיון בהפרש של ארבע שנים. וכעבור חמש שנים נוספות נולד בנינו הצעיר ניצן.

החיים היו שמחים ויפים, לילדים הייתה ילדות מאושרת, הפרנסה הייתה קשה, עבדתי באלקטרוניקה וגם במשק בית, רוב הזמן לא היה לנו רכב, נאלצתי לעשות קניות בסופר באוטובוסים, הייתי יורדת בתחנה, מתקשרת בטלפון ציבורי לילדים שיבואו לעזור לי לסחוב את הסלים. למרות הקושי השתדלתי לא להחסיר מהילדים שיעורי עזר וחוגים.

בשנת 1994 התגרשתי מאב ילדי, הקושי הכלכלי בגידול הילדים גדל, אבל תמיד היינו שמחים בחלקינו. כעבור מספר שנים הכרתי את מי שלימים הפך להיות בעלי השני – איציק שמו. שם משפחתי הפך להיות אברמוביץ. איציק היה דמות אהובה בקרב ילדיי והכניס הרבה שמחה לביתנו. בגיל 47 הפכתי לסבתא בפעם הראשונה כשבתי הבכורה לילך, ילדה את ליאור המתוקה. בגיל 49 חליתי במחלת הסרטן ונאלצתי לעבור טיפולים כימותרפיים, השיער נשר לי, אבל השתדלתי להשאר אופטימית ותמיד האמנתי שהכל יהיה בסדר וכך היה. אחרי טיפולים שערכו מספר חודשים הבראתי. לאחר המחלה הרגשתי שאני חייבת לעשות שינוי בחיים, אז הגשמתי חלום ילדות ונרשמתי לקורס ספרות. פתחתי מספרה ביתית שעובדת עד היום, העבודה במספרה נותנת לי סיפוק ואושר רב.

בשנת 2017 הצטרפה לחיינו בל – כלבת פודל חומה. בל הכניסה המון שמחה לבית. בשנת 2018, איציק ואני החלטנו שמתגרשים, עשינו זאת בצורה ויפה ואנחנו ביחסים טובים עד היום.

היום אני כבר סבתא לשבעה נכדים מקסימים כשהקטנה ביותר חוגגת בימים אלו שנה אחת לחייה. אני אוהבת לטייל בטבע, לגדל ולטפח צמחים, לרקוד ולבלות, לעבוד במספרה, לערוך מפגשים משפחתיים עם ילדיי והנכדים ומשתדלת לנצל את החיים ולהנות כמה שאפשר.

 שלושה דורות – בנות המשפחה

תמונה משפחתית

הזוית האישית

תהילה: היה לי כייף להכין את העבודה. ככה נפגשתי יותר עם סבתא שלי ולמדתי מלא דברים שלא ידעתי עליה.

סבתא רחל: היה לי מאוד כייף. המורה חגית העבירה את הסדנה בנעימות ובאופן מעניין, מסקרן. התלהבתי שתהילה גילתה דברים חדשים עלי ועל המשפחה שלי.