מאגר סיפורי מורשת

שמי עומר אלון, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי אבי אלון תיעדנו שלושה מתוך הסיפורים הרבים ששמעתי, הראשון על שורשי משפחתי – משפחת נחודקין, השני על השרות הצבאי של סבא והשלישי על החתונה עם סבתא במלחמת יום הכפורים אליה הגיע בטיסה.

הסיפור אברהם נחודקין שנרצח בארץ ישראל

אביו של הרצל היה איש אמיד מאוד. בשנת 1910 כשהרצל היה בגיל ארבע שנים אביו, מהעיירה שבאוקרינה לייד קייב, קנה 320 דונם אדמה פרטית בבאר טוביה הישנה, ליד קסטינה. בחלקת האדמה הזאת שקנה אביו של הרצל, היה גם כרם שקדים. לכרם זה הגיעו זוג נערים ערביים, שהתעמתו עם אברהם נחודקין (אבא של הרצל נחודקין), במפגש זה התפתח ויכוח בין אברהם לבין הנערים ותוך כדי כך אחד הנערים השיל נעל מרגלו ובמכה אחת רצח את אברהם נחודקין. זה היה בשנת 1912 – נציין שהיה זה הנרצח הראשון בפעולות האיבה בארץ ישראל. אימא של הרצל מיכל שהתאלמנה לקחה את ארבעת ילדיה וחזרה לאוקראינה.

כשהרצל היה כבר בן 18 הגשים את משאלתו ועלה לארץ ישראל. הוא הגיע לקיבוץ יגור ושם פגש את שושנה נחודקין שהגיעה מפולין עם מזוודה. הזוג התחתן בקיבוץ יגור והם החליט להתיישב במושב חרות, כשבמושב היו רק שלושה צריפים.

הסיפור על הגיוס וההחאחזות בעין יהב

בשנות החמישים בן גוריון בשילוב צה"ל הקים את חיל הנח"ל (נוער חלוצי לוחם), ששילב את יישוב הארץ באזורים לא מיושבים וגם מילא את משימות ההגנה על האזורים האלה. בשנת 1960 הוקם גרעין נח"ל של תנועת המושבים שהיעוד שלו היה להקים היאחזות נח"ל בדרך הערבה, שדרך הגישה אליה הייתה דרך מעלה עקרבים. לגרעין הנח"ל קראו גרעין יהב, שהיה הגרעין השני בהיאחזות הזאת. בעין יהב, למעשה שירתי כשנה.

ביקור בן גוריון ומשה דיין בעין יהב

סיפור החתונה – החייל שטס להתחתן

ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים ישבתי (אבי) ברכה ואני על מרפסת הבית במשמרת לאחר הכרות קצרה שהייתה בינינו, והחלטנו להתחתן בתאריך 21.10.73 בבית החייל בתל אביב, מכיוון שברכה זוגתי, הייתה קצינה בחיל האוויר. על המלחמה שמענו במפתיע, כי זה היה ביום הכיפורים ולא היתה שום תנועה של מכוניות ברחובות ובאופן מפתיע החל גיוס אנשי מילואים וסדיר למלחמה.

בערב של אותו יום כיפורים הגיעה מונית ולקחה אותי (אבי) לתל נוף שהיה בית הספר לצניחה שבו שירתי 18 שנים כאיש מילואים.

חנינו בחורשת אקליפטוסים במושב קדרון מחשש להפצצות של הבסיס. למחרת הטיסו אותנו לרפידים (בסיס חיל האוויר בסיני) ומשם עברנו לשדה תעופה קטן שנקרא "ביר תמדה", שבו מסוקים הטיסו במתלה מטען דלק ומזון לכוחות שחצו את תעלת סואץ בפיקודו של אריק שרון.

באחד הלילות הטלפון צלצל בשוחה הקטנה שלנו, על הקו הייתה ברכה אלון (הכלה, סבתא שלך) ששאלה עם אני מגיע לחתונה. מפקד בית הספר לצניחה ידידי בן דוד (בנדה), אמר לי שהפסקת האש מתקרבת ולכן אוכל לטוס לארץ ולהגיע לחתונה.

מכיוון שהיה בשדה מטוס שהתחיל להמריא, נפנפתי לו והוא עצר ופתח לי את הדלת האחורית וכך הגעתי יום לפני החתונה. החתונה המקורית כמובן בוטלה עקב המלחמה וגם מכיוון שהייתה האפלה, לכן התחתנו בצהריים בתל מונד, בחצר ביתה של אחותי דינה, כשהרב של חיל האוויר הגיע וחיתן אותנו שם. הייתה כמות אנשים מצומצמת עקב המלחמה.

 בדרך לחופה

הזוית האישית

עומר: היה לי מאוד כיף לשמוע על סיפור העבר של סבא שלי על חייו בצבא ועל סבא שלו וזה מאוד עיניין אותי.

סבא אבי: ראשית, העבודה המשותפת עם עומר, דור 5 למשפחה בארץ ישראל, משנת 1910 ועד היום היא מאיין ציווי להעברת המורשת של המשפחה ואפילו לקוראים של העבודה המשותפת הזאת. היה לי ולעומר מאוד כיף לעבוד ביחד.