מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חתונה בתחילת הדרך

אני וסבתא בבית הספר
מהחתונה בפארן
הקמת מושב פארן בערבה

שמי נגה עפרוני נולדתי בשנת 1953בכפר יחזקאל, ובהמשך גדלתי במושב ניר בנים.

לאחר שירותי בצבא למדתי תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. חברי מתנועת המושבים הקימו כ"גרעין נח"ל" את מושב פארן. בערבה. בסיום הלימודים הצטרפתי אל בן זוגי, להיות בין מקימי המושב החדש, מכיוון שכך, רצינו שהחתונה תהיה במושב פארן הצעיר. בזמן החתונה כל זוג או יחיד, גר בחדר בבית משותף, כמו בקיבוץ היו חדר אוכל, רפת, משק וכו'.

את הכיבוד לחתונה הכנו בעצמנו, ובתוכנית היו ריקוד ושיר שהחברים הכינו, לריקוד קראו שרל'ה שזה ריקוד חסידי שהבנים מתלבשים כמו חסידים, והבנות כמו נשות חסידים, ובמקום להחזיק ידיים היו מחזיקים בשני צידי המטפחת ורוקדים במעגל זוגות. ריקוד זה היה נהוג לרקוד בחתונות של חסידים, וגם אם לא היינו חסידים בעצמנו- עדיין רקדנו את הריקוד כי הוא היה שמח ועליז.

לאחר החתונה המשיכו לבנות בפארן בתים, מחסנים, רפתות והכשרנו קרקע לחקלאות. כשנה לאחר החתונה עברה כל משפחה לבית ומשק משלה.

מה שמיוחד בסיפור שלנו, זה שבערבה לא היה כלום לא היו מושבים, קיבוצים, מים וצמחייה. היה פשוט מדבר יבש והיו תנאי מזג אוויר קיצוניים וקשים מאוד. הקרקע שלא התאימה לחקלאות, נקראה "חמדה" כינוי למישור מצברי סלעי שרוב החול שבו נסחף על-ידי הרוח ורוב גרגרי החול הם חרסית. (ויקיפדיה). כדי לגדל גידולים חקלאים יש לצפות את הקרקעית  בשכבה של חצי מטר חול מערוץ נחל הערבה.

היה גם צורך לחשוב על רעיונות, כמו למשל: מכיוון שבמדבר הערבה לא היו מים – קדחו לעומק רב מאוד ובסוף הגיעו למים חמים ,שהיה צורך לקרר אותם, כדי להשקות גידולים חקלאיים. היו  מי גשמים שירדו מהרי אדום בירדן, וזרמו לנחל הערבה (שהיה הגבול בין ישראל לירדן).  אנחנו הישראלים הטינו את נחל הערבה לכיוון ירדן, ואז היינו קודחים לעומק לא גדול ומוצאים מים טובים להשקיה .

ערבה הנכדה: לדעתי סיפור חייהם המרשים של סבי וסבתי בראשית דרכם דומה לראשית ההתיישבות והתקומה במדינת ישראל. לדברי סבי וסבתי יש להם הרבה סיפוק ונחת מסיפור חייהם.

הזווית האישית

ערבה: החוויה שלי הייתה מאוד מעניינת ומלמדת. למדתי הרבה על סיפור החיים של סבתא שלי, למרות שחשבתי שידעתי את הרוב. החוויה הייתה גם מקרבת ונעימה. הייתי רוצה לקבל עוד הזדמנות כזאת בחיי ולשמוע עוד סיפורים. סבתא נוגה: היה לי נעים וחשוב לספר, ולהעביר את המורשת. ואכן החוויה הייתה מקרבת ונעימה.

מילון

שרהל'ה
ריקוד השֶׁר (מיידיש: שער – מספריים), הנקרא גם שֶׁרֶלֶ'ה (שערעלע), הוא ריקוד יהודי מזרח-אירופי בסגנון הכליזמר. הזוגות מתקרבים ומתרחקים, מתחלפים במקומות, מבקרים זה את זה, מסתובבים במעגלים ומפזזים בשורות. תנועות חיתוך המעגל שהזוגות מבצעים הם ככל הנראה מקור שמו של הריקוד. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”סיפור חייהם של סבי וסבתי דומה לראשית ההתיישבות והתקומה במדינת ישראל. “

הקשר הרב דורי