מאגר סיפורי מורשת

שמי אליה ליזרוביץ ואני תלמידת כיתה ו' אלמוג בבית הספר בארי, ראשון לציון.

שמי אליה, לסבתא שלי קוראים צעירה ולסבא שלי דב. אנחנו הולכים לכתוב יחד את סיפור ההיכרות של סבא וסבתא. בשביל שנוכל להתחיל בסיפור נצטרך לחזור אחורה לפני 50 שנה.

בית סבתא

"גרתי עם הורי, אימא אסתר ז"ל, אבא יוסף ז"ל ואחותי, חווה ז"ל ובדירה הצמודה גרה דודתי, עליזה מליסדורף ז"ל, אחותה של אמי, אסתר ודודי אלחנן ז"ל, בן דודי משה ז"ל ובת דודתי צפרירה, שתבדל לחיים ארוכים.

המשפחה עלתה מפולין ב-29 ביולי 1934, הם עלו דרך נמל יפו, נמל ת"א טרם נבנה. היו סירות שהורידו אנשים מהאוניות ולרוב אלו היו אנשים ממוצא ערבי שהורידו את האנשים. אבא שלי הוא היחיד שעלה בלי משפחתו למרות שניסה לשכנע אותם לעלות, אך הם לא הסכימו. בזכות זה שעלה הוא היחיד שניצל וכולם נספו בשואה.

אבא שלי עלה כי היה לו סרטיפיקט, אישור (בזכות היותו "נשוי"), אז כבר הגבילו את העלייה. אבי התחבר לקבוצה שהקימה את קיבוץ נגבה בראשל"צ ורק אח"כ עברו לדרום. אימא שלי הכירה את אבא שלי לפני העלייה. הם הכירו אצל דודתו. הוא גר כל השבוע אצל הדודה וכך היה יכול ללמוד בתיכון בעיר שנקראת "פלוצק". אמי למדה תפירה אצל הדודה שהוא גר אצלה. הוריי עלו באותה אונייה – "פולוניה". אימא עלתה עם כל משפחתה כיוון שהיו להם אישורי עלייה מתאימים".

סבתא בילדותה

סבתא צעירה בילדותה עם משפחתה

בית סבא סבי דב מספר: "גרתי עם אימא אהובה, לובה, אבא זלמן, ג'מק ואח מבוגר ממני בשנתיים שמואל, מוליק.

ההורים עלו מפולין, אבא הגיע לבד במסגרת תנועת הנוער "גורדוניה" בשנת 1938 ואימא הגיעה עם משפחתה בשנת 1933 לתל אביב."

סבא בילדותו 

סבא דב בילדותו עם משפחתו

סיפור ההיכרות של סבא דב וסבתא ציקי

"סבא דובי, דב למד בשכבה מעל סבתא ציקי, צעירה, בתיכון עירוני ה' בת"א. במסגרת הלימודים בתיכון לא הייתה היכרות ביניהם בגלל שבהפסקות סבתא הייתה יושבת ולומדת וסבא הסתובב במסדרונות ולא נוצר מפגש. לאחר השירות הצבאי סבא דובי יצא עם בחורה ששמה יהודית שלמדה בתיכון בכיתה של סבתא.

לפני יום העצמאות יהודית סיפרה לסבא שיש לה חברה טובה, צעירה, שיושבת בבית ואין לה חבר והציעה שיקחו אותה לבילוי משותף בערב יום העצמאות, כמובן שהוא הסכים אבל זה לא יצא לפועל.

לימים, סבא הפסיק לצאת עם יהודית והתחיל להתעניין איך להשיג את הפרטים של צעירה על מנת ליצור איתה קשר. במסגרת לימודיו של סבא באוניברסיטה היו איתו בכיתה בנות שלמדו עם סבתא ומהן הוא קיבל את שם המשפחה של סבתא (זילברברג). במקביל ללימודיו סבא עבד כסטודנט תדיראן (חברה שמייצרת מזגנים). בזמן העבודה סבא חיפש את פרטיה של סבתא בספר הטלפונים ובצהריים התקשר לביתה של סבתא. אסתר, אימא של צעירה ענתה לטלפון ואמרה שצעירה תהיה בבית רק בערב.

בתום לימודיו באוניברסיטה סבא התקשר מטלפון ציבורי בקפיטריה לצעירה והם קבעו להיפגש. הם התחילו לצאת ובדיוק אז סבתא חגגה יום הולדת וסבא שלח לה זר פרחים ואבא של צעירה, יוסף הזמין את בני המשפחה לחגוג במסעדה בשם "דליה" ורק בזכות הזר גם סבא הוזמן לחגוג עם המשפחה. לאחר מכן המשיכו לצאת כחודש ימים, וסבתא חשבה שיהודית חברתה היא הפנתה את סבא ליצור עימה קשר. כשסבתא אמרה תודה לחברתה, היא לא הבינה על מה התודה. סבתא חשבה שיהודית יזמה להיפרד מסבא וסבא מנסה לפגוע ביהודית. היא החליטה זאת מבלי לדבר עם סבא ולשאול אותו אם זה נכון והחליטה להיפרד ממנו בתירוץ שהיא נמצאת בערב בחינות באוניברסיטה ואין לה זמן לצאת ובכל זאת סבא נפרד ממנה בנשיקה מתחת לעץ הברוש ליד ביתה.

שנה עברה, במהלכה סבא היה פוגש את סבתא לפעמים בבקרים ולוקח אותה לעבודה בבנק, סבתא ניסתה ליצור קשר עם סבא כדי להזמין אותו למסיבת פורים בבנק ולצערה סבא היה במילואים.

המעניין בסיפור הפרידה הוא שבוקר אחד סבתא רבתא, לובה, התעוררה וסיפרה לסבא שהיא חלמה שהוא מתחתן עם סבתא צעירה למרות שלא ראתה אותה אף פעם וסבא אמר לה: "אנחנו כבר לא יוצאים מזמן".

סבא היה צריך להרשם לתואר שני במנהל עסקים בבית ספר "רקאנטי" באוניברסיטת תל אביב ולצורך כך היה צריך לשלם אגרה במטבע זר (דולרים) למבחן פסיכוטכני באנגלית של אוניברסיטת "פרינסטון". סבא הלך לסניף הבנק שבו סבתא עבדה ואז נכנס למשרד של סבתא והזמין אותה לצאת איתו ביום שישי למועדון ריקודים ביפו.

בתקופה של הפרידה לא פעם סבתא דיברה עם ארנונה, חברתה, שהייתה מעוניינת לחדש את הקשר עם סבא דובי ולכן גם התקשרה להזמין אותו למסיבה בתקווה שיבין את הרמז אבל הוא לא הבין.

כשסבא הזמין את סבתא לצאת היה ברור לו שהוא הולך להתחתן איתה. סבתא מרוב התרגשות לקראת המפגש קיבלה חום  אך עשתה מאמצים וקנתה תרופות להורדת חום כדי לקיים את הפגישה עם סבא. הפגישה התקיימה, הם יצאו לבילוי במועדון לילה ביפו עם עוד זוג חברים ששידכו ביניהם. הם המשיכו לצאת ביחד והפעם בלי פרידות וביום שסבא התחיל לעבוד בעבודה קבועה הוא הציע לסבתא נישואין. הצעת הנישואין הכי משעממת ששמעתי, תוך כדי נסיעה ברכב, מבלי לכרוע ברך ומבלי לתת לה טבעת אירוסין. סבתא כמובן הגיבה בחיוב וביקשה לעכב את ההודעה להורים כי נשארו לה שתי בחינות באוניברסיטה לסיום השנה. ביום סיום הבחינה השנייה סבא לקח את סבתא מהאוניברסיטה לבית הוריה, כיבה להם את הטלוויזיה וביקש את רשות ההורים לשאת את ביתם לאישה. סבא רבא יוסף אישר מיד הסכמתו לנישואין וזאת מבלי שעשה חקירה על החתן. סבתא רבתא אסתר מאוד שמחה ורצה מיד לספר לאחותה בדירה הצמודה אליהם. סוכם שההורים יפגשו בעוד מספר ימים.

ב-6.10 פרצה מלחמת יום כיפור במפתיע, החתן גויס בבוקר ליחידה שלו בשארם, וההורים נפגשו בלעדיו כשבועיים לאחר מכן בנוכחות הכלה בלבד. אחרי כחודש מפרוץ המלחמה סבתא קיבלה צו גיוס למילואים. הדו שיח ביניהם התקיים בחליפת מכתבים יום יומית. התקשורת הטלפונית הייתה בעייתית באותם ימים.

החברים ביחידה של החתן, סבא דובי, הציעו לקיים את החתונה בשארם עם בני המשפחה הקרובה וציינו שיש לקיים אותה תוך שבועיים בצל הפסקת האש הזמנית שהייתה. ולצורך כך סבא דובי קיבל חופש והלך עם הכלה לרבנות ונקבע מועד לחתונה בתאריך 1.1.1974, כל המשפחה נשארה מופתעת מדחיפות התאריך והרעיון לביצוע החתונה בשארם.

שבוע לפני המועד הייתה כוננות גבוהה בדרום, היה חשש למתקפת גזים של המצרים, המפקד של סבא הודיע לו שבגלל הכוננות לא ניתן לקיים את החתונה בשארם. סבתא ניסתה לבדוק אם ניתן לקיים את החתונה בבסיס ששירתה בו. התשובה הייתה שלילית ונאמר לה שנאסר לקיים אירועים בבסיס. סבא וסבתא החליטו להוציא את החתונה לפועל באותו תאריך והחלו לחפש אולם, סבא קיבל חופש של 24 שעות. סוכם על קיום האירוע באולמי גיל בתל אביב. מיד לאחר מכן הודפסו הזמנות ונשלחו בדואר ובמקביל סבתא וסבא התקשרו לכל המוזמנים להודיע על קיום האירוע כיוון שהיה חשש שההזמנות יגיעו ליעדם לאחר מועד החתונה."

ההכנות לחתונה ויום החתונה

לפני החתונה סבא דב קיבל מהמפקד שלו חופש של שבוע לחתונה, לעומתו סבתא צעירה קיבלה חופש של שלושה ימים בלבד. סבתא לא מצאה שמלת כלה ולמזלה הופנתה על ידי חברה לתופרת שתתקן את השמלה שלה ותתאים אותה למידותיה של סבתא. ומחברה אחרת קיבלה הינומה. סבא הצליח למצוא במהרה חליפה מתאימה בחנות בתל אביב.

לשמחתם, למרות המצב הביטחוני הקשה, הגיעו הרבה מוזמנים וביניהם הרבה חיילים שהצליחו לקבל חופשה ולהשתתף בחתונה. החתונה עברה בשמחה רבה.

יום החופה 1.1.1974

החתונה 1.1.1974

ירח הדבש

סבתא וסבא מספרים: "בירח הדבש שלנו יצאנו לבקר חברים שנפצעו במלחמה. פעם ראשונה שיצאנו לבית מלון יחד הייתה שכבר היינו הורים לשני ילדים ונסענו לטיול בחרמון המושלג וישנו במלון "הצפון" קרית שמונה."

לשאלתי אם היו רוצים לשנות משהו בחתונה שלכם? הם השיבו: "אנחנו חושבים שהחתונה שלנו הייתה ספונטנית, מיוחדת, תוך התארגנות מהירה שהצליחה מעבר למשוער."

ומה לגבי החברה שהכירה ביניכם? "החברה שהכירה בינינו הגיעה כאורחת לחתונה והמשכנו לחזק את הקשר איתה ולשמר אותו במשך השנים. לצערנו היא נפטרה ממחלה קשה בטרם עת."

המשפחה כיום

"כיום יש לנו משפחה מאושרת עם שלושה ילדים, שבעה נכדים וכלב אחד חמוד במיוחד ששמו שון. הבת הבכורה, מיכל, שלה גם הנכדה הבכורה אליה ובן נוסף ששמו בן, הבן אמצעי, איל, הנשוי לפנינה, שלהם יש תאומים, יובל ואביגיל ובת קטנה ששמה הילי, והבן הצעיר, גיל, הנשוי לסיון, שלהם בן, שחר ואחותו הקטנה נגה."

אם הייתי אומרת לכם אז שהכרתם שעוד חמישים שנה תהיה לכם משפחה עם שלושה ילדים ושבעה נכדים, מה הייתם אומרים לי?

"לא צפינו ולא תכננו מראש מה יהיה גודל המשפחה, נתנו לחיים לזרום והרצון של שנינו היה שנקיים תא משפחתי אוהב, שמח ומאושר ומה שיהיה יהיה."

אליה מאחלת לסבתא צעירה וסבא דב

סבא דב מאחל לאליה

סבתא צעירה מאחלת לאליה

הזוית האישית

סבתא צעירה וסבא דב: היה לנו מרגש מאוד להשתתף בחוויה של הקשר הרב-דורי, הן עם הנכדה שליווינו, הן עם המשתתפים האחרים והן עם רווית, המורה המלווה. החוויה עוררה שוב את הנוסטלגיה של עברנו והכיף להעביר אותה לדור המשך, נכדתנו היקרה, אליה, שגילתה עניין רב וסקרנות גדולה בעברנו.

אליה: היתה לי חוויה מיוחדת ושונה. למדתי את סיפור ההיכרות של סבתא וסבא שלי בגרסה המפורטת של הסיפור. הבנתי מה הם חוו בעבר ומה הרגישו. נהניתי איתם מאוד.