מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל טומשבסקי. נולדתי בתאריך 27.12.1943 אני בת 79, ילידת חולון, אם לשלושה ילדים וסבתא לשישה נכדים.

בתחילת דרכי המקצועית, עבדתי כמחנכת בבית ספר יסודי ואחר כך כמורה בבית ספר תיכון. עשיתי הסבה להוראת אנגלית בעקבות שליחות ארוכה בארה"ב. בתשע שנות השהות בחו"ל, עסקתי בהוראה בבתי ספר יהודיים והקניתי את התרבות הישראלית ואת הקריאה והכתיבה בשפה העברית לילדים בגולה. יחד עם שליחים נוספים מישראל, תרמתי מההווי הישראלי לילדים שהוריהם היו מעוניינים בחינוך לפי ערכי היהדות ומסורת העם שלנו. כמו כן, לימדתי באולפן לאמריקאים שרצו לדעת קרוא וכתוב בעברית ושפה מדוברת.

הוריי נולדו בישראל, בתל אביב, שהייתה אז קטנה מאוד. סבי וסבתי הגיעו מתימן והתחילו את חייהם במעברת אוהלים, בחוסר כל. הוריי עבדו שנים רבות בעבודות כפיים וחסכו כסף לדירה. בתחילה גרו בשכונת פחונים ברחוב מאז"ה בתל אביב, שם נולדה אמי. לאחר מכן קנו הוריי בית בנווה צדק בתל אביב.

את ילדותי ביליתי בתל אביב ובחולון. הוריי קיבלו זכות לבית בשיכון ותיקים בחולון. זו היה בית עם שני חדרים, חצר ותרנגולות. למדתי בבית ספר גורדון ואחרי הלימודים ביליתי זמן רב במשחקי "תופסת" בשכונה, כמו "מחניים" ומחבואים. אחר הצהרים הלכתי לתנועת "הנוער העובד". אהבתי מאוד לקרוא ספרים והייתי תלמידה מצטיינת.

התחתנתי בגיל צעיר ולא שירתי בצבא כי למדתי בסמינר ונישאתי עם תום הלימודים. עם בעלי גרתי בחולון בדירה שכורה. נולדו לנו שלושה ילדים מוצלחים. עסקתי בהוראה שנים רבות והייתי מחנכת כיתות בבתי ספר כמו "הס" ו- "התבור".

בשנת 1985 נסעתי עם משפחתי לארה"ב לשנת השתלמות ונשארנו שם למשך עשר שנים. בארה"ב עסקתי בהוראה בבתי ספר יהודיים והכרתי תרבות אחרת. התגוררנו שנתיים בפלורידה ושמונה שנים בלוס אנג'לס. ילדינו השתלבו במסגרות החינוך במדינות שבהם גרנו. כשחזרנו ארצה, עשיתי הסבה להוראת אנגלית ולימדתי את המקצוע שנים רבות בתיכונים ובמכללות.

תחביבי כוללים טיולים בכל העולם ובארץ, קריאת ספרים, ריקודי עם, שחייה וספורט. אני מתעמלת ושוחה, כיום אני מנויה ב"בריזה" ואני נמצאת שם כמעט מדי יום. אני עדיין עוסקת בהוראה אך לא במסגרת רשמית. אני זמינה לכל המשפחה במהלך היום, שומרת על לכידות ואהבה במשפחה ומזמינה אותם בחגים ובימי הולדת לסעודות חגיגיות.

השאיפות שלי לשנים הבאות הן לשמור על בריאות טובה ולמצוא את הכוחות לעזור ולהיות נוכחת בחייהם של ילדיי ונכדיי.

הזוית האישית

דניאל הנכד המתעד: המפגש עם סבתי היה חשוב כי זאת הייתה הזדמנות טובה לחזק את הקשר בינינו ולהוכיח את ההערכה שלי אליה. למדתי על ההצלחה של סבתי בארצות הברית. הערך שליווה את סבתא שלי בכל דבר שבחרה לעשות בחייה הוא ערך החריצות, כי היא הצליחה להתקדם מקצועית ולצבור ניסיון גם בארץ וגם בחו"ל. היא תמיד הצליחה למצוא דרך לממש את יכולותיה גם כשהגיעה מישראל למדינה זרה.

סבתא יעל: נהניתי מאוד מהמפגשים בכיתה. שמחתי להכיר את המורה ואת יתר תלמידי הכיתה. החידון היה מעניין וגם המצגת. בהצגה בבית שטיינברג, ראיתי שכולם היו מרותקים בהתרחשות על הבמה, וגם אני. זו הייתה בחירה מצוינת של מופע המתאים לגיל התלמידים ולתוכנית הלימודים. לימוד חוויתי תמיד משאיר חותם גדול יותר מאשר לימוד בכיתה. לדעתי הסבים והסבתות שמחים לשיתוף במפגשים ובחוויות עם הנכדים. המפגשים מחזקים את הקשר הבין-דורי ויוצרים ראייה והערכה נוספת של הנכד את הדור השלישי. גם הסבים והסבתות מקבלים הצצה לעולמו של הנכד או הנכדה היקרים להם כל כך.