מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1924 נולד סבא רבא שלי –  שלום (שוליק) זכרין. הוא נולד בארץ ישראל, שנקראה אז פלשתינה, במושב נהלל.

שוליק היה נאמן לארץ ולכן הוא התגייס ל״הגנה״, קבוצה שהייתה הארגון הצבאי המרכזי של היהודים, שהייתה נגד הבריטים, בעד הציונות ויזמה את ההעפלה.

בזמן מלחמת העולם השנייה ההגנה עזרה לבריטים נגד מדינות הציר, למרות ששנאו את הבריטים. הם עשו כך מכיוון שבאזורים תחת שליטת מדינות הציר רצחו יהודים. בזמן שלחמו במדינות אלה, החיילים היהודיים מארץ ישראל שהתגייסו לצבא הבריטי דרך ״ההגנה״ עסקו גם בהברחת יהודים לארץ ישראל.

שוליק היה נהג בצבא הבריטי שהוצב באיטליה. שוליק, שהיה בהגנה, עזר להברחת היהודים, על ידי כך שלקח בחשאי משאיות של הצבא הבריטי, אסף בהם פליטים יהודים והעביר אותם לאזורים בטוחים משם יכלו להמשיך בדרכם לישראל.

פעם אחת שוליק נהג לבדו במשאית של הצבא הבריטי באוסטריה, למרות שלא היה הוצב שם, באזור הררי ליד כפר נידח. לפתע עצרו אותו ראש ונכבדי הכפר. הם נכנעו לו מכיוון שחשבו שהוא יילחם בהם כשראו משאית צבאית בריטית. הם נתנו לו חרב טקסית נאצית, עם צלב קרס כסימן לכניעה. מה שמעניין הוא שאנשי הכפר, שכנראה היו נאצים, נכנעו בפני יהודי מבלי לדעת זאת.

שוליק שמר את החרב עד סוף המלחמה ואפילו אחריה. אחרי שנים רבות כששוליק היה חולה והיה מובן שהוא עומד למות ולא יכול לקום מהמיטה שלו בבית החולים, הוא התקשר למוזיאון ההגנה ורצה לתת את החרב. הוא ציין בשיחה את המקור של החרב והסביר שהוא חולה ולא יכול להגיע למוזיאון.

המוזיאון השיב לשוליק שהוא יצטרך להביא אליהם את החרב ושהם לא יבואו ויקחו ממנו מבית החולים. שוליק נעלב מהתגובה שלהם והחליט בסוף לא לתת להם את החרב ולשמור את החרב במשפחה. אחרי מותו החרב עברה מדור לדור ואני מקווה שיום אחד החרב תגיע אלי. חרב הטקסים הנאצית מסמלת במשפחה שלי את שוליק ואת הניצחון במלחמת העולם השנייה.

הזוית האישית

אני חשבתי שהסיפור מתאר חוויה מאוד מיוחדת, של שוליק.