מאגר סיפורי מורשת

שמי נוגה רשף. נולדתי וגדלתי במושב גאולים. ביקשתי מסבתא דרורה לספר לי על ילדותו של אבי טל וכך סבתא סיפרה לי:

סבתא דוריה מספרת לי על אבי טל רשף

טל נולד בתאריך 27/5/1974 בכפר הדר, זו הייתה בעבר אחת מארבע המושבות שמהן נוסדה הוד השרון, וכיום שכונה בעיר זו. כפר הדר היה ישוב חקלאי, כמעט כל תושביו עסקו בחקלאות, גידלו פרדסי הדר, ומכאן שמו, ובנוסף היו להם ענפי חקלאות נוספים ליד הבית כמו לולים וגידול ירקות. היו כאלה שהיה להם משק חלב. למעשה, טל ממשיך את השושלת החקלאית עד היום.

הראשון שהגה את הרעיון לעלות לארץ ולעסוק בחקלאות היה אבא של סבא של טל שחי בבסרביה, הוא שלח לארץ ישראל, שאז קראו לה פלשתינה, את בנו וחתנו לרכוש חלקת אדמה לכל המשפחה. הם קנו בהדר חלקה גדולה והתיישבו בה. סבא רבא יוסף (אבא של סבא עמיקם) עסק בהקמת הפרדסים. נטע עצים הכין גומות השקיה, וטיפל בהם עד שהניבו פרי. ליד הבית הקימו לול קטן ובשטח ליד הבית גידלו ירקות, בעיקר תרד.

הם גרו בצריף קטן ודל והחיים היו דלים וקשים. סבא רבא יוסף נפטר צעיר וסבתא רבתא חנה נאלצה להמשיך להתמודד עם ניהול המשק וגידול בנה היחיד בעצמה. למרות הקושי הרב הצליחה לבנות בית מגורים במקום הצריף הדל. סבא עמיקם למד בבית ספר יסודי בכפר מלל ובתיכון למד באורט בהרצליה. סבא סיפר שלפני עידן הטלפונים והמחשב הוא הכין עם חבר שלו "טלפון" קווי משתי קופסאות שימורים ריקות וחוט קשור אליהן ועם ה"טלפון" הזה ניסו לדבר מבית לבית.

את שירותו הצבאי עשה בנח"ל. בכל הזמן הזה התמודדה אמו עם הפעלת המשק לגמרי לבד. לאחר הצבא לקח את הטיפול במשק על כתפיו, הפעיל אותו לבד ואף הגדיל אותו וטיפחו עד שהיה לאחד ממשקי העופות הגדולים בהדר. עמיקם קנה טרקטור חדש לצורך הטיפול בפרדס. את הטרקטור הוא קיבל בנמל חיפה ונסע איתו עד כפר הדר במשך 10 שעות במהירות של 10 קמ"ש בערך. (הטרקטור עדיין קיים ונמצא במוזיאון הטרקטורים במושב עין ורד)

מאלבום התמונות

בשנת 1963 התחתנו עמיקם ודרורה. אחרי הנישואים גרו בהדר בדירה צמודה לסבתא רבתא חנה, אימא של עמיקם. סבתא רבתא חנה הייתה חקלאית וטיפלה בלולים ובמשך תקופה מסויימת גידלה תרד שהיה גידול קשה מאוד. היא המשיכה בטיפול בלול עד גיל מבוגר מאוד. דרורה, הגיעה מחולון, שם גדלה ולמדה וסיימה סמינר למורים. מיד אחרי הנישואים התחילה לעבוד בהוראה וחינכה דורות רבים של תלמידים. נולדו להם שלושה ילדים: ריקי, ערן וטל.

אורח החיים בכפר היה כמו אצל כל החקלאים, עוזרים ומכירים את כל עבודות המשק. אוספים ביצים בלול כשצריך, בעיקר כאשר עמיקם היה בצבא במילואים והיה צריך לעזור לאמא דרורה לתחזק את המשק בנוסף לעבודתה בבית הספר. לעיתים גוייסה כל המשפחה לעבוד בקטיף פרי ההדר בפרדס. החיים החברתיים בכפר היו מעניינים. לטל היו חברים רבים בני גילו איתם שיחק לאחר שעות הלימודים. לעיתים היו באים אלינו ולעיתים היה הולך אליהם. בנוסף היו לטל חמישה בני דודים בגיל קרוב לשלו והם יצרו חבורה שנפגשה כמעט בכל שבת וחג.

בילדותו עם בני הדודים

סבתא ממשיכה ומספרת:

טל אהב בעלי חיים. היו לנו כלבים וחתולים בחצר והוא אהב לשחק איתם. לפעמים כשהיו לכלבה גורים, הוא אהב לשחק איתם ולטפל בהם. יום אחד טל נשאר לבד בבית כאשר חזרתי הביתה שאלתי: 'מדוע לא נעלת את הבית?' והוא ענה לי: "אני בבית ושיחקתי עם הגורים של הכלבה".

הכלבה של טל

למעשה כך הכרתי את האנשים במושב, דרך מפגש עם הילדים שלהם. כי אני לא גדלתי בכפר הדר ולכן לא הכרתי את התושבים. הגעתי לכפר הדר אחרי שהתחתנתי עם עמיקם. המשפחה שלי גרה בחולון, והיינו נוסעים לבקר אותם בערב שישי ובחגים. במשך הזמן הכרתי כמעט את כל התושבים בכפר ועם הרבה מהם הייתי בקשרי ידידות. כשטל גדל הוא הלך לבד לחברים לבד. הילדים אז היו עצמאיים מאוד. טל עזר בעבודה במשק, כמו האחים הגדולים שלו.

טל למד בבית ספר לפיד בהוד השרון ואחר כך למד בבית ספר תיכון מוסינזון. בתיכון טל למד במגמה גיאוגרפית. לפני הבחינות הוא אהב לחזור על החומר ביחד איתי. במיוחד הקדשנו הרבה שעות לפני מבחני בגרות. טל היה חבר בתנועת הנוער העובד. היתה פעולה פעם בשבוע והיו עוד הרבה פעילויות כמו טיולים בארץ ומחנות קיץ. במשך השנים נסענו לטיולים עם כל המשפחה. היינו בהרבה מקומות בארץ. טיילנו לנואיבה בחצי האי סיני. צללנו עם שנורקל בים סוף וראינו המון דגים צבעוניים וקיפודיים. בשבתות נסענו לטיולים במקומות שונים ברחבי הארץ".

המשפחה שלי גרה בחולון, היינו נוסעים לבקר אותם בשבתות ובחגים. סבתא של טל, אימא שלי. שמה היה אסתר. אסתר נולדה וגדלה בתל אביב. היא גדלה במשפחה דתית. אבא שלה היה הגבאי של בית הכנסת. היו לה ששה אחים ואחיות, כך שהמשפחה היתה גדולה ושמחה. היא למדה בבית ספר יסודי ואחר כך הלכה לעבוד. היא התחתנה די צעירה עם יצחק אברמוביץ, אחרי שנולד אחי – ירוחם, הם עברו לגור בקיבוץ. אחרי שנתיים הם עזבו את הקיבוץ ועברו לגור בחולון, שם אני נולדתי ואחרי שלוש שנים נולדה אחותי – יאירה.

שבוע אחרי הקמת מדינת ישראל, כשפרצה מלחמת השחרור, אבא שלי נהרג מהפצצה של המצרים, ואימא שלי נותרה אלמנה צעירה עם שלושה ילדים קטנים. היא חיפשה ומצאה עבודה בבית חרושת "מכסף" ובכל בוקר הביאה אותנו למסגרות והלכה לעבודתה. אחרי כמה שנים עברנו דירה לשיכון חדש ושם היא פתחה גן ילדים פרטי ועבדה בו עד שפרשה, בגיל שישים. אנחנו היינו צריכים לעזור לה בניקיון הגן ובכל ההכנות למסיבות ולחגים".

נוגה מספרת: "כאשר הוד השרון גדלה והפכה לעיר החליטו סבא וסבתא להעביר את המשק למקום אחר. ב-1991 רכשו במושב גאולים נחלה והקימו עליה את המשק. בנו לול חדש ומודרני שפעיל עד היום. וכן הקימו משתלה בחלקה ב' ליד צורן. אחרי השירות בצבא טל, אבי, התחיל לעבוד במשתלה המשפחתית שלנו והיום הוא מנהל אותה. תוך כדי עבודה הוא למד היטב את תחום הצמחים והמשתלה. והיום הוא שולט בכל הנושא".

הזוית האישית

נוגה הנכדה: המפגש עם סבתא היה ממש טוב. היה לי מעניין לשמוע דברים שלא ידעתי על אבא ועל המשפחה. למדתי על העבר של המשפחה ועל הקשר ההדוק שלנו לחקלאות. למדתי מתי הגענו למושב גאולים.

סבתא דרורה: העבודה עם נוגה החזירה אותי לימים אחרים, שלא חושבים עליהם במירוץ החיים , ימים בהם הייתה יותר אחווה וחשיבות לפגישות עם המשפחות. הדבר החשוב ביותר הוא שהבנתי שלא עשיתי את זה עם נכדי האחרים. החלטתי למצוא דרך לספר את תולדות המשפחה  גם לנכדי הגדולים. הזמן שישבנו ביחד ושוחחנו יצר בינינו קירבה גדולה ומיוחדת.