מאגר סיפורי מורשת

שמי גדעון מזור, סבא של יאיר עמו אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ויחד תיעדנו את סיפורי.

נולדתי בשנת 1944 בכפר הס. אבא שלי, יצחק שפרוך, ואימא שלי רות היו בין המייסדים של כפר הס שנוסדה לפני כ-90 שנה. הם הקימו שמונים משקים. יחידות משק שוות בגודלן, כולן גידלו פרדס ועוד הרבה ענפי משק נוספים. הייתה עבודה עצמית וכולם עסקו באותו משלח יד.

אני, לאחר נישואיי לעליזה הקמנו משק שמבוסס על פרחים וגידול תרנגולי הודו לבשר. עוד שניים מחבריי בחרו להיות חקלאים, ושניים נוספים פנו איש – איש למקצוע אחר. ילדיי: אורן, עמיחי, עדו, גיל והגר בגרו ורק שניים מהם ממשיכים בחקלאות.

תופעת הירידה בעיסוק בחקלאות

בינתיים כתוצאה מהכניסה למקצועות האחרים, נותרו רק כעשרה אחוז מהמשקים בעיסוק מלא בחקלאות. יש ירידה גדולה בכמות החקלאים. מה יהיה? מה יהיה בחקלאות בכפר הס? מה יהיה בחקלאות בארץ? אלו שאלות שעליהן ננסה לחשוב ולענות.

אבות אבות אבותינו, כולם היו ציידים, לקטים או נוודים. זה היה עיסוקם. רק לפני כ-10,000 שנה, התחילה ישיבת הקבע עם חקלאות: זריעה, גידול, קציר וגידול חיות מבוייתות.

לקבוצות אלה נוצר צורך בשירותים כלליים, וכך התחילה היציאה מהחקלאות: אישי דת, רופאים, ובהמשך גם הנפח ושירותים נוספים. תהליך זה של מעבר מחקלאות למקצועות נוספים נמשך עד היום.

יציאה גדולה מהחקלאות הייתה בהופעת "המהפכה התעשייתית" ונמשכה ביתר עוצמה עם "מהפכת המחשוב" והמודרניזציה. רק לפני כ-70 שנה, ב-1950 בעולם המודרני, מערב ומרכז אירופה, היו כ-50 אחוז חקלאים. בארצות הפחות מפותחות שיעור החקלאים נמצא בין 60 ל-100 אחוז. גם כיום יש ארצות עם שיעור כזה של חקלאים והן מדינות עניות שסובלות מעוני ומרעב.

ומהיכן מגיעה העזרה והמזון הנדרשים?

מארצות המפותחות בעזרת מיכון וידע. חקלאים בשיעור של אחוז או שניים מצליחים לספק את מלוא הביקוש.

ועכשיו לכפר הס, המשק המעורב שתוכנן לספק את מלוא צריכת המשפחה במזון (משק אאוטרקי) עבר לריכוז ידע ומאמץ בענף מסוים ובו מצליחים לייצר כמויות גדולות משייצרו כל התושבים שעסקו בכך כבר. תהליך זה מחייב יותר מסחר – את רוב התוצרת מוכרים ואת רוב התצרוכת קונים. כך גם מדינת ישראל ומדינות אחרות. או כמעט משקים ומדינות שנשארים אאוטרקים – מייצרים את כל צרכיהם בעצמם ובנויים פחות או יותר על מסחר בינלאומי.

המסקנות:

המיכון, המחשוב והמודרניזציה יוצרים כל הזמן מקצועות חדשים. אין רע בכך ששיעור החקלאים באוכלוסיה הכללית יורד. התהליך שבו החקלאות עוברת שינויים בעולם וגם בארץ ומתרכזת במקומות בהם יש להם יתרונות יחסיים גבוהים. ולכן, זה שבכפר הס נותרו רק כ-10 חקלאים הוא חלק מתהליך נורמלי וחיובי.

יאיר הנכד מספר:

לאבא של סבא שלי היה משק מעורב של 5-6 ענפים בעיקר ירקות, פירות פרדס, רפת, לול. הוא גם בנה את ביתו ומשקו בכוחות עצמו. סבא שלי התמחה בעיקר בגידול פרחים שונים וגידול פרדס. לעומתו, אבא שלי מתרכז בגידול ירקות מודרני בשיטה הידרופונית. במהלך השנים בני משפחה רבים יצאו למקצועות נוספים לדוגמה: דודי עמוס שהלך ללמוד רפואה.

מה יקרה בדורות הבאים?

מנקודת מבטו של סבא גדעון: אנחנו לא יודעים, אבל סביר שישתלבו גם במקצועות נוספים. אני סבור שאין דאגה וזה בסדר שגם חלק מהמזון יווצר במקומות אחרים. בגלל יתרונות המעבר לאיזורים מתאימים יותר ובשילוב מדע – אני לא חושש ממחסור עולמי במזון. הייצור יתאים את עצמו לביקוש.

אני חושב שהמדינה לא צריכה במיוחד לדאוג לחקלאים. החקלאים שיפסיקו לעבוד בחקלאות ייקלטו במקצועות אחרים. על המדינה לתכנן כיצד היא רוצה להראות? מה יראו הדורות הבאים? מה נציג לתיירים מחו"ל? במטרות אלו, לדעתי, על המדינה לטפל וזאת על מנת לשמר את החקלאות. אנו רואים את התהליך קורה כבר עכשיו במדינות כגון: שוויץ, יפן ומדינות אחרות שהשכילו להבין את סדר העדיפות הנכון של המדינה.

לסיכום: אני מאוד אופטימי לגבי עתיד המדינה.

הזוית האישית

יאיר הנכד: נהנתי מאוד להקשיב לסבא ולמה שיש לו לספר. נהנתי להיפגש איתו ולצחוק יחד איתו. תודה שבאת.

סבא גדעון: היה תענוג לבלות בחברת הנכד הנחמד והחכם שלי.