מאגר סיפורי מורשת

שמי אורי רבינוביץ, אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי ומביא את תיעוד סיפורו של סבי נח רבינוביץ, שסיפר לי על שורשי משפחתנו.

סבא נח מספר:

משפחת רבינוביץ התגוררה בעיר וילנה בירת ליטא, עסקה במסחר של רהיטים והייתה בעלת אמצעים.

סבא שלי, משה קופמן רבינוביץ, החליט לבדוק את האפשרות לעלות לארץ ישראל. הוא נסע באונייה לארץ ישראל, והגיע למכביה הראשונה שהתקיימה בארץ בשנת 1932.

הוא מצא שיש מספיק אוכלוסיית יהודים בארץ והחליט להצטרף. חזר לליטא צרף אליו את הבן שמואל ואת הבת טובה וחזר לארץ איתם והשאיר את אשתו להמשיך לנהל את העסק, ואת ההשקעות בחקלאות ובניית ביתו בראשון לציון. בהמשך רכש כשמונים דונם אדמה בבאר יעקב שעליה נטע פרדס וחפר באר מים על מנת להשקות את פרדסו.

חנה רבינוביץ נולדה ברומניה למשפחת ריבקוב, לאבא צבי שהיה מורה לעברית במקום מגוריו. באותה התקופה שלטה בארץ ישראל האימפריה הבריטית – המנדט הבריטי. שערי העלייה לארץ ישראל היו סגורים. על מנת לעלות היה צריך לקבל רישיון מיוחד להכשרה חקלאית בארץ המוצא. בשנת 1936 היא הגיעה לארץ ישראל לראשון לציון והתחילה לעבוד במשק בית, ובעבודה חקלאית. כך הגיעה לעבוד בפרדס של משפחת רבינוביץ. שם נוצר הקשר בין אימא ואבא שלי וכך נוצרה משפחת רבינוביץ החדשה. אני נולדתי בערב מלחמת העולם השנייה.

אבי גדל בבית חקלאי בחצר שריכזה פעילות חקלאית. מעבר לזה שבחצר הייתה חלקת פרדס. הזיכרון החזק ביותר הוא בתקופת הקטיף בחורף כשהייתה מגיעה שיירת גמלים שהביאה איתה את הפרי מהפרדס הגדול. קבוצת פועלים ארזה את הפרי בתיבות שהועמסו על גמלים שהעבירו את הפרי לנמל יפו, בסירות ואוניות. משם העבירו את הפרי לשיווק באירופה.

כלי התחבורה באותם זמנים היה חמור בעגלה דו-גלגלית או ברכיבה על אוכף. הזיכרון שלי כילד יושב על אוכף בין רגליו של אבי ומגיעים לשוק לקניית מצרכים לבית.

בשנת 1938 נוסדה משפחת רבינוביץ וכעבור שנה נולדתי כבן בכור לחנה ושמואל.

בהמשך נולדו שני בנים – יהודה וצביקה. כבן בכור הייתי מאוד אהוב על סבי משה קופמן רבינוביץ. הרחוב היה רחוב בלפור, דרך עפר ששימשה גם כמגרש המשחקים והבילוי בזמן הפנוי לאחר הלימודים. גן הילדים של המושבה היה במרכז, ליד בית הקולנוע ההיסטורי נעמן, בית ומגרש מכבי. בית הספר העממי "חביב" בו אני למדתי היה בית הספר העברי הראשון במדינת ישראל. ההגעה אליהם הייתה בהליכה ברגל.

סבא נוח בבית ספר "חביב"

אחר הצהריים אני וחברי היינו הולכים לתנועת נוער מכבי צעיר. מה שעשינו שם לרוב זה צופיות, פעילויות, משחקים וטיולים. בסוף המסלול של החניכות במכבי בסיום כיתה ח', נשלחתי לקורס מדריכים בבית הספר החקלאי מגדיאל ליד כפר סבא, הקורס נמשך עד היום האחרון של החופש הגדול. המדריך שלנו במכבי היה שחקן כדורגל בנבחרת ישראל, השחקן ישראל בן-דרור.

בסיום הקורס הייתי צריך להחליט באיזה מסגרת או בית ספר אני ממשיך את לימודיי, ובסוף החלטתי להמשיך בבית ספר חקלאי ולעזוב את הבית ולעבור להתגורר בפנימיה שהייתה צמודה לבית הספר. בחרתי את בית הספר החקלאי בפרדס חנה שנחשב לטוב ביותר מבין בתי הספר האחרים ומעניק בסוף תעודת בגרות. תעודת הבגרות הזו הייתה מאוד חשובה לי מפני שהיא מאפשרת המשך לימודים באוניברסיטה.

למה בחרתי פנימייה חקלאית? מכיוון שנמשכתי תמיד לעבודה מעשית בחקלאות יותר מאשר ללימודים, ולכן הייתי חייב לעבור להתגורר לבד.

בתום קורס המדריכים הודעתי להוריי שאני מעדיף פנימייה וזה היה השבוע הראשון של הלימודים. נסעתי ביחד עם אבי לפרדס חנה והתקבלתי באותו היום לבית הספר. כעבור מספר ימים הגעתי לבית הספר, הפנימייה, על מנת להתחיל את שנת הלימודים הראשונה.

לדעתי, הנושאים החשובים במעבר מחיים בבית המשפחה לחיים בפנימייה הם שאתה מכין את עצמך לחיים בלי הורים צמודים. אתה צריך לוותר, לשתף, להתפשר, ולא להיות מפונק, כמו בבית. השהות בפנימיה מכינה אותך  לשירות הצבאי ולהיות מסוגל לעמוד מול הקושי. התהליך בפנימיה נותן לך לדעת היכן מקומך או מעמדך בחברה על מנת לנצל כישוריך החברתיים, כגון: מנהיגות.

חוץ מזה, לאחר שעות הלימודים היינו יוצאים, החברים, לפעילות חברתיות, למשל: משחקי כדור ואתלטיקה. הספורט בפנימיה היה מחולק כך שהיו שתי קבוצות: אחת מהן, הבית הלבן, והשנייה הבית הכחול. כל פעם היינו מתחרים על משהו אחר, פעם אחת כדורגל, פעם אחרת ריצה ועוד ענפי ספורט.

מה שרואים בתמונה זה: אותי קופץ לרוחק בשיעור ספורט

חוץ מספורט, הייתה לנו גם להקת מחול והצגות. בשעות הבוקר בבית הספר היינו בכיתות הלימוד, ובשעות הצהריים הכנו שיעורי בית בפיקוח המדריך. במסגרת בית הספר היו לנו גם שיעורי חקלאות, יום אחד בשבוע לא היינו הולכים לבית הספר והיינו הולכים לעבוד בפרדס, במטע הסובטרופי, בלול, ברפת, בגידולי שדה בגידולי ירקות ועוד. היינו עושים את זה בשימוש בכלים חקלאיים כמו טרקטורים, מלגזות וכו'.

סבא נח בפרדס

 להקת המחול שלנו.

סיפורה של גלויה, מערב פרוץ מלחמת העולם השנייה

החפץ המשמעותי בו בחרתי הוא גלויה, מכתבו של סבא צבי רבקוב, מרזינה-רומניה הגלויה נשלחה בתאריך 25.12.39, ערב תחילתה של מלחמת העולם השנייה. היא נשלח עבור משפחת רבינוביץ בראשון לציון.

סבא צבי לא שרד את המלחמה. אך מכתבו הגיע, להלן תוכן הגלויה:

"שלום לך בני שמואל, מכתבך קיבלתי, מה מאוד שמח לבי בקירבי את הבשורה שבשרתם לי בי נולד בן למזל טוב.

שמואל מבקש ממך שתפקוד אותי במכתבים לכל הפחות שתי פעמים בחודש ותודיעני בפרוטרוט מכל מה שנעשה אצלכם. כתוב לי חלוקת היום: כמה שעות אתה עובד בפרדס? איך מבלה ביתי חנלה את היום?

בעת הזאת אשר קול ענות מלחמה נשמע בכל פינות העולם.

יש לי נערה צעירה לימים בת שמונה עשרה שנים ויפה היא יכולה לעבוד ומגמת נפשה לעלות ארצה התוכל להשיג בשבילה רישיון לעלות כמו כל המעפילים"

הזוית האישית

אורי: היה לי מאוד מעניין ונהניתי מאוד הייתי רוצה לעשות את זה עוד פעם.

סבא נח: היה לי חשוב מאוד לחשוף את שורשי המשפחה ונהניתי מאוד.

השתתפתי בעבר בתוכנית הקשר הרב דורי, בשנת 2015, בבית הספר מעיין שביבנה. יחד עם נכדתי כרמל העלינו את הסיפור: חלקו של סבא במלחמת יום כיפור.