מאגר סיפורי מורשת

שמי יאיר כהן, נולדתי לפני 66 שנים בעיר צפת.

רוב שנותיי לפני הגיוס חייתי בעיר רמת גן. כשבגרתי, התגייסתי לצנחנים, ובגיל עשרים וארבע התחתנתי עם סבתא, נולדו לנו ארבע בנות וחיינו במושב צופר שבערבה.

צוֹפַר הוא מושב עובדים בערבה התיכונה השייך למועצה אזורית הערבה התיכונה. המושב קרוי על שם צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, אחד משלושת רעי איוב, וזאת בשל סמיכותו להרי אֱדוֹם ולארץ עוץ המקראית, מקום התרחשות ספר איוב. (ויקיפדיה)

לפני החתונה, סבתא ואני קיבלנו החלטה, שאנחנו רוצים לבנות את ביתנו, בהתיישבות חקלאית חדשה. בדקנו מספר אפשרויות והבחירה הייתה: יישוב חדש שמתוכנן בערבה ששמו צופר. הצטרפנו לקבוצה עם זוגות נוספים והתיישבנו בנקודה זמנית עד ארגון היישוב החדש. לאחר שנתיים של מגורים ועבודה בנקודה הזמנית, עברנו לישוב הקבע. כל משפחה קיבלה בית, טרקטור, ושטחים חקלאים, והחלה לעבד את השטחים.

בתי הבכורה -יעל נולדה בישוב הזמני. לאחר המעבר לצופר, נולדו לנו שלוש בנות נוספות.  בשנים הראשונות גידלנו: עגבניות, פלפל, בצל, ומלונים. לאחר מכן כל משפחה בחרה את הגידולים שהיא רוצה לגדל. אנחנו הוספנו את גידול  התבלינים, תרנגולי הודו, וקיוונו (פרי אקזוטי שגדל באפריקה).

במשך השנים התמחינו בגידול הודים והודונים (אפרוחים). פרנסת המשק התבססה על גידול עגבניות ליצוא, וגידול תרנגולי הודו. שינוי נוסף שעשינו במשק, הוא בניית תחנת הסגר לבקר, שמגיע מחוץ לארץ. הבקר עובר בדיקות רפואיות ונשלח לפיטום במשקים חקלאים.

הגענו לערבה לפני כארבעים ושתיים שנה בתחושת שליחות, ובעזרה ועידוד של המוסדות הממשלתיים. כיום אין כל עזרה ועידוד בהתיישבות החקלאית, ואנחנו מתמודדים עם הקשיים באופן עצמאי.

הזווית האישית

איתי: היה לי כיף להיפגש עם סבא, ולשמוע את סיפור החלוציות שלו. למדתי ממנו הרבה.