מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוך זילברבוש, הוריי היו ממייסדי כפר ורבורג וקודם לכן ממייסדי כפר מנחם. בשנת 1939 הם עלו והקימו את כפר ורבורג. אני נולדתי בשנת 1948 ארבעה חודשים לפני מלחמת השחרור.

בבית הספר היסודי מבואות למדתי מהרגע שהוקם, כשהייתי תלמיד בכיתה ב'. בעבר, כשהייתי בביה"ס התיכון, היה נהוג להוציא את כיתות י"א לשרות לאומי. בדרך כלל היה נהוג שאת השרות לאומי עושים ביישובי ספר, בדרך כלל קיבוצים, בעבודה חקלאית.

התמזל מזלנו באותה שנה כשהיינו אמורים לצאת לשרות לאומי, בוצעו חפירות במצדה בהנהלתו של יגאל ידין (1963). הוחלט שחלק מבתי הספר של השרות הלאומי, ישתתפו בחפירות. אנחנו היינו באחת מהקבוצות האלה. שלוש כתות י"א בביה"ס של באר טוביה, יצאו להשתתף בחפירות. העונה הייתה חורף משום שבתקופות אחרות חם מידי.

מחנה העבודה היה ממוקם בצד המערבי של מצדה, ליד הסוללה שבנו הרומאים, כדי לכבוש את מצדה. במחנה היו גדנ"עים, חיילים, אזרחים, מתנדבים מחו"ל ופועלים שכירים שעסקו בבניה. כל בוקר קמנו מוקדם, עלינו דרך הסוללה למצדה, עסקנו בחפירות ובניפוי כל החומר שחפרנו תוך כדי חיפוש מוצגים ברשת ואכן מצאנו מוצגים.

באותו זמן החלו לרדת גשמים שניתקו את המחנה בדרך היבשתית. אנחנו כמובן קיווינו שזה ימשך כדי שלא נצטרך לחזור, אבל אחרי יומיים שלושה הגשם פסק, בתוך המחנה זרם נחל קטן, אנחנו הלכנו לראות את הזרימה, המראה היה מרהיב.

המשכנו לחפור גם בימי הגשם, מלבד יום אחד, בו הורו לנו לרדת, אבל אחרי שעתיים עלינו שוב. אחר הצהריים המתנדבים המשיכו לחפור והגדנ"עים עסקו בפעילות גדנ"ע. היינו גאים מאוד בזכות שנתנה לנו להכיר ולחפור במצדה.

הזוית האישית

הסיפור תועד ע"י ברוך ואורי מבית ספר "שדות" באר טוביה במסגרת פרויקט הקשר הרב דורי