מאגר סיפורי מורשת

סבתי אריקה נולדה וגדלה ברמת גן, בשנת 1954. יש לה אחות צעירה ממנה בשנתיים.  שירתה בצה"ל בתפקיד מורה חיילת ובשנת 1976 התחתנה עם סבי יעקב ונולדו להם שלושה ילדים, שתי בנות ובן. אמי היא הבת הבכורה.

החנוכייה שבתצלום נמצאת בביתה של סבתי אריקה שמתגוררת בראש העין. חנוכייה זו הייתה שייכת לסבא רבא של סבי מצד אמו שהעביר אותה לבנו  יעקב – סבי ז"ל. סבתי אריקה אשתו של סבי יעקב ספרה את הסיפור המיוחד של החנוכייה הנמצאת בביתם ועוברת מדור לדור.

החנוכייה בעלת שמונה קנים ושמש מוגבה, עשויה מנחושת מעוטרת בשני אריות האוחזים בלוחות הברית, במרכז מגן דוד ובנוסף כתוב "ירושלים".

לחנוכייה סיפור מיוחד – בכל חג חנוכה היו מתכנסים בני המשפחה של אבי סבי, שלמה, שהיה אז בן 12 בביתו ביוגוסלביה לחגוג את החג. הם היו אוכלים מאכלים מיוחדים, שרים שירים, מתפללים ומדליקים נרות חנוכה.

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה מצבם של היהודים ביוגוסלוביה היה רע, הגרמנים פגעו ביהודים ושללו מהם זכויות בסיסיות הם לא יכלו ללכת ברחוב לבית הכנסת ולבתי הקרובים, בני המשפחה לא יכלו להתכנס יחדיו כדי לחגוג את החג וזו הייתה הפעם הראשונה בה חגגו את החג בעצב ובעוני.

לאחר מספר חודשים העבירו את המשפחה של שלמה למחנה עבודה "ברגן בלזן" שבצפון גרמניה, המשפחה לקחה עמה מעט ציוד במזוודה וגם את החנוכייה. כשהגיעו למחנה לקחו מהמשפחה את המזוודה ואת הציוד שהיה בה, אך אמו של שלמה החביאה את החנוכייה בכובעו של בנה והצליחה להכניסה לתא המגורים שבו התגוררו.

את חג החנוכה חגגו במחנה ברגן בלזן בעצב רב. החנוכייה היא למעשה הסימן היחיד שנראה לעין שהזכיר את החג, למעשה הייתה זו הפעם האחרונה שחגגו יחד את החג מכיוון שלאחר מכן הפרידו בין האחים לבין ההורים. אביו של שלמה נרצח על ידי הגרמנים.

במהלך המלחמה שמרה רינה, אמו של שלמה, על החנוכייה, מכל משמר. לאחר המלחמה מצאה את בניה ויחד עלו לארץ ישראל.

החפץ היחיד ששרד ועלה יחד איתם היה החנוכייה. לאחר העלייה לארץ בכל חג חנוכה היו מקפידים להתכנס יחדיו לחוג את החג בהרכב מלא ולהדליק את הנרות שבחנוכייה. רינה, אמו של שלמה הורישה לו את החנוכייה ולימים הוריש את החנוכייה לסבי יעקב.

החנוכייה היום, בת 125 שנים, ונמצאת בביתו של סבי יעקב. מאז ועד היום מקפידים במשפחתנו להתכנס בכל חג חנוכה ולחוג את החג בשמחה וכמובן להדליק נרות בחנוכייה. כך אנו מקפידים לשמור על מורשת המשפחה, לזכור את העבר ועם הפנים לעתיד.

הזוית האישית

נהנתי לתעד את סיפור החנוכיה, שספרה לי סבתא אריקה, כי למדתי עוד על המשפחה שלי.