חנה עמוסי מורה חיילת בקריית מלאכי
שמי חנה עמוסי פייסנו, נולדתי בבית יולדות ברחובות.
לאמי קראו סופי ולאבי קראו משה. הם הכירו במושב ערוגות, לאחר שכל אחד הגיע עם משפחתו למושב מרומניה.
ילדותי עברה עלי במושב ערוגות, שם גדלתי. הילדות שלי הייתה ילדות רגילה ובחרתי להתמקד בתיעוד סיפור מתקופה בוגרת בחיי, בתקופת השירות הצבאי שלי. אני רוצה לספר לכם על התקופה שהייתי בגיל 21 מורה חיילת.
מורה חיילת בקריית מלאכי
לאחר גיוסי לצבא, עברתי את שלב הטירונות, בסיום הטירונות הציבו אותי להיות מורה חיילת בבית ספר "אלי כהן" בקריית מלאכי. נתבקשתי להחליף מורה שיצאה לחופשת לידה, היא הייתה מורה לטבע.
אני בתקופת הטירונות בצבא
בכל יום שישי בבית הספר היו חוגים לילדים, מאחר והכרתי את שמות צמחי הבר שצמחו באזור שלנו, הינו יוצאים כל יום שישי לטבע. התלמידים שלי היו ילדים בכיתות ו', ז' ח'. הם מאוד אהבו לטייל איתי. בסיורי הלמידה שלנו הכרנו את פרחי הבר: צנון הבר, חרדל, ברקן וגדילן, סביון, חרצית, שופרית, ניזמית, חיטה ושעורה, דמומית, תורמוס, פרג ועוד….
בכל פעם הסיור בשדה הוביל אותנו לבית של ילד אחר. ביום שישי הראשון הגענו לבית של ילד. אמו המתינה לנו בכניסה לבית עם עוגת סולת ושתייה קרה מים ממותקים בפטל, עם הרבה חום, אהבה ושמחה. אמרתי לילדים שבכל יום שישי אני אשמח ללכת איתם לבית אחר. כל שבוע חזרנו וזיהינו פרחי בר. הילדים למדו והקשיבו בכיף, כי ידעו שבסוף הסיור נלך לבית של תלמיד או תלמידה אחרים בכתה.
בכל שבוע, לכל בית אליו הגענו תמיד האימא ולפעמים גם הסבתא והאחים, המתינו לנו, תמיד הכינו לנו מגוון מאכלי עדות כמו: קוסקוס עם מרק, מפרום, קובות, ספינג', זלביה, ג'חנון, עוגיות תמרים ועוד.
במפגשים שלי עם בתי התלמידים ובני משפחותיהם, נחשפתי בפעם הראשונה למעברה, לאנשים אוהבים, לחום, לאהבה ולנתינה הגדולה של האנשים. עד לאותו יום הכרתי בקריית מלאכי רק את מרכז הקניות הקטן שהיה. לא ידעתי שאנשים גרים במעברה במבנים מפח. מהמעט שהיה להם הם נתנו הכל ברוחב לב באהבה ובשמחה.
אני לא אשכח לעולם את השמחה והכיף שמפגשים אלו גרמו לילדים וגם להורים ולכל בני המשפחה. עד היום אני פוגשת תלמידים שלימדתי בתקופה ההיא והם זוכרים אותי ואת החוויה של הסיור בשדה והביקור בבתים שלהם.
תלמידי בית ספר "אלי כהן" בקרת מלאכי בשנת 1975
הזוית האישית
סבתא חנה: אני אוהבת אותך, היה לי כיף להיות איתך, לספר לך את הסיפור על החוויה שהייתה לי בתור מורה חיילית והחשיפה לדברים שלא הכרתי והם היו קרובים מאוד לבית שלי.
הנכדה גלי: סבתא יקרה, אני אוהבת אותך, היה לי כיף להיות איתך, היה לי נעים לשמוע את הסיפור שלך.
מילון
מעברההיישוב הזמני שבו גרו העולים החדשים שהגיעו לארץ.
מושב ערוגות
היישוב הוקם באוגוסט 1949[3] על ידי עולים מרומניה ופולין. בתחילה הוא נקרא קסטינה ב'. החקלאות במושב ערוגות כיום מתבססת בעיקר על ענבי מאכל, ופירות נוספים. .(ויקיפדיה)
ציטוטים
”אני לא אשכח לעולם את השמחה והכיף שעשיתי לילדים וגם להורים.“