מאגר סיפורי מורשת

חנה סמילה נולדה בתאריך 10.1.1952 בהודו ועלתה לארץ בשנת 1954. להוריה קראו שרה ואברהם נחמיה. כל אחד מהם גר בהודו באזור אחר עם תרבות שונה, ודיבר שפה אחרת. הם דיברו אנגלית ביניהם עד שלמדו את השפה אחד של השני.

עם הגיעה לארץ, חנה הייתה במעברה בחיפה חצי שנה. לאחר מכן נשלחה למושב ״עלמה״ על יד גבול לבנון. לא היה חשמל או מים זורמים. הם הגיעו כמשפחה של שש נפשות ובהמשך נוספו עוד ארבעה ילדים. במושב "עלמה" היה גנרטור גדול שהיה צריך להפעיל אותו ואביה של חנה, שהיה מהנדס מכונות, ידע להפעיל את הגנרטור. בזכותו היה אור במושב. בשנת 1960 הבין אביה שבאזור מגוריהם לא יוכל להתקדם בחיים והחליט לעבור למושב באזור המרכז, ליד לוד.

לחנה יש אח ששמו בן גוריון נחמיה או בקיצור – בן גור. בשנת 1960 בן גוריון שמע שבצפת יש אישה שילדה ילד עשירי. בן גוריון הציעה לאימא של חנה לקרוא לבן על שמו, וכשהיא הסכימה, בן גוריון השתתף בברית המילה. חנה מספרת שכשהגיע בן גוריון קישטו את המושב לקראתו.

חנה למדה בבית הספר היסודי של המושב. היא רצתה ללמוד בפנימיה כדי לברוח מהעבודות החקלאיות בבית. היא למדה בבית ספר כפר בתיה, פנימייה דתית חקלאית. אחרי התיכון חנה עבדה בתעשייה אווירית ושם הכירה את בעלה.

חנה ובעלה עבדו באותה המחלקה, יצאו כזוג רק חודש, כשההורים של חנה לא אפשרו לה להמשיך לצאת אתו וחייבו אותה להינשא לו או להיפרד ממנו. חנה ובעלה גרו בלוד ואחרי שלוש שנים עברו לנתניה. לחנה יש שלשה בנים. בעלה נשאר לעבוד בתעשייה האווירית וחנה גידלה את הבנים עד שהם הלכו לגן. לאחר מכן עבדה עשרים שנים כמנהלת חשבונות בהרצליה.

חנה אוהבת לרקוד ריקודי עם, לכן החליטה לעשות שינוי והלכה ללמוד הוראת ריקודי עם. אחרי שלמדה, פתחה חוגים פרטיים לנשים דתיות, החוגים הראשונים מסוגם בנתניה.

בשנת 2004 חנה התגרשה מבעלה, הכירה בן זוג חדש ועברה לגור אתו במשך שלש עשרה שנים בגן יבנה. בגלל המרחק נאלצה לסגור את החוגים. שם העבירה שיעורי ריקוד לקשישים במתנ״סים. לפני שנתיים חזרה לנתניה ומאז אינה עובדת.

הבן הגדול שלה עובד בשב״ס והבן השני עובד בתחום המחשבים וגר בתל אביב, עשה סטארט אפ מצליח, פתח חברה ומעסיק היום כמאה עובדים. הבן הצעיר הוא אמן שמנגן על קמנצ׳ה, כלי פרסי עתיק, והקים להקה שנקראת Anna rf. בנה הצעיר עובד הרבה בחו"ל ושם הכיר את אשתו הטורקיה. הם התחתנו והגיעו לגור ארץ. אשת הבן הצעיר קיבלה אזרחות ישראלית רק לאחרונה כעבר חמש שנים.

לחנה יש שתי נכדות. הבן הצעיר גר בישוב בשם "שחרות" על יד אילת. בתקופת הקורונה, מכיוון שלא הייתה פרנסה, הם עברו לצפון למקום בשם "כליל". "כליל " הוא כפר אקולוגי עם חשמל סולרי והתושבים בו אוכלים רק מה שמגדלים.

המסר של חנה לדור הצעיר הוא לעשות את מה שאוהבים. חנה חינכה את ילדיה על פי ערך זה, למרות שהוא לא היה מקובל באותו הזמן.

הזוית האישית

רון התלמיד המתעד: שמחתי להכיר את חנה ולתעד את סיפורה.