מאגר סיפורי מורשת

שם המספר הוא חנה אמזלג לבית ארוך. נולדתי בתאריך 23.12.1965  נולדתי בירושלים בשכונת רוממה ובגיל שנה וחצי עברתי לרחוב ברזיל בשכונת קריית יובל. לימים החליפו את השם לרחוב אולסבנגר.

הוריי, ליזה ולאון ארוך, נולדו במצרים להורים שהגיעו מיוון למצרים. הם עלו לארץ וגרו במעברה בפרדס חנה. אחר כך עברו לירושלים וגרו בשכונת מוסררה כשממול היו הירדנים. אבא שלי שירת במשטרה במשך 30 שנה, אימא שלי הייתה עקרת בית. נולדו להם ארבעה ילדים, אני הייתי הצעירה ביותר.

גדלתי ברחוב ברזיל, למדתי בבית הספר ארגנטינה עד כיתה ח'. המקצועות שלמדתי בבית הספר הם: תושבע, חיבור, חשבון, עברית, אנגלית, הנדסה, כלכלת בית, חקלאות, שעת חברה, דקדוק, לשון וספורט. מדי פעם היו לנו בימי שישי מפגשי חברה, היו לנו מסיבות יומולדת ושיחקנו אמת או חובה. השתתפתי במקהלה של בית הספר וגם בתחרויות. המקצועות שאהבתי הם תנ"ך וחשבון, המקצועות שלא אהבתי הם אנגלית וספורט. בתיכון חוות הנוער ציוני למדתי במסלול עיוני ומקצועי במגמת אופנה, שנתיים הייתי תלמידה מצטיינת של השכבה. סיימתי את התיכון והתכוננתי להתגייס לצבא.

שירתי בפיקוד מרכז בנווה יעקב בגדוד קשר, הייתי פקידת תשלומים, שם הכרתי את בעלי לעתיד. כשסיימתי את השירות הצבאי מיד התחתנתי.  הקשר הזוגי שלי נרקם במהלך השירות צבאי, כאמור. הכרתי את משה בעלי בגדוד הקשר כאשר הגעתי לשם לאחר קורס פקידת תשלומים, הוא היה נגד משמעת. נולדו לי שלוש בנות: שרית ליזה ואלינור. יש לי שבעה נכדים: הודיה, טליה, מוריה, יאיר, אוריה, תהילה ויונתן.

משחקי הילדות שלי היו בעיקר משחקי רחוב עם חברי השכונה כמו קפיצה על חבל, משחק בגומי נמתח, מחניים, שבע אבנים, מחבואים וחמש אבנים. היה לי תחביב לאסוף מחקים ומחדדים בכל מיני צורות וסוגים ואוסף של מפיות מנייר. בבית שלנו שמעו לרוב מוזיקה יוונית.

בשנת 1989 הייתי אימא לשתי בנות ושילבתי את האמהות עם עבודה כמדריכה בתוכנית אתגר, תוכנית שמלווה אמהות וילדים בפעילות למידה עצמאית ומפגשים משותפים. הייתי עובדת ברוטציה של סייעות בגני ילדים בעיריית ירושלים. היום אני עובדת כבר שבע שנים במעון אלי"ע. זהו מעון לילדים לקויי ראיה ואף עיוורים, זהו מעון שיקומי ואני המבשלת במעון, אני מלאת סיפוק!!

את תקופת הקורונה חוויתי בדאגה מהלא נודע. בזמן שנשארתי בבית מיציתי כל רגע בעשייה, בקריאה במנוחה.

מסר שלי אל דור העתיד: למידה והשכלה הם ערך חשוב לבניית עתיד ועל כל דבר שיש לנו אנחנו צריכים להוקיר ולהעריך.

הזוית האישית

סבתא חנה: הרגשתי בתוכנית שמחה ונהניתי ליהיות עם הנכדה שלי, בילינו זמן איכות יחד וסיפרתי לה על העבר שלי.