מאגר סיפורי מורשת

אני, צביקה גפן, נולדתי בחיפה, בשכונת נווה שאנן, להורי רגינה (רחל) לבית שכטר, ועוזי וינשנקר, בשנת 1950, בן אמצעי, לאחי הבכור מאיר והצעיר אלי.

הורי, שניהם, נולדו בחו"ל, אמי, באוקראינה בעיר צ'רנוביץ, ואבי במולדובה בעיירה ליפקאני. אבי עלה ארצה בשנת 1935 ואילו אמי עלתה ב1948, יחד עם אמה, אחיה ואשתו, ועם אחי הבכור. על הורי, על אשר עבר עליהם עד עלייתם ארצה, ועל המפגש ביניהם, על כל אלה יהיה עיקרו של הסיפור.

בגיל צעיר, כיתה ד', הצטרפתי ל"שומר הצעיר" וחברותי בתנועת נוער זו הפכה למרכז עולמי. עד כדי כך, שהחל מכיתה ח', רציתי לעבור לחיות בקיבוץ. שנתיים ניהלתי ויכוחים רבים עם הורי, עד שלבסוף הצלחתי לשכנעם, ובכיתה י' עברתי לחיות בקיבוץ שער העמקים, בו אני חי עד עצם היום הזה, ובו נישאתי לתמי, ובו נולדו וגדלו ארבעת ילדי, ובו גדלים היום חלק מנכדי.

אמי, רגינה, נולדה בדצמבר 1913, וגדלה בעיר צ'רנוביץ (היום אוקראינה). מגיל צעיר נרתמה לעזרה בפרנסת המשפחה, משום שאביה נעדר מהבית, והיא הייתה הבכורה לשני אחים צעירים יותר. בשנת 1940 נישאה אמי ליואל קליפר, וזמן קצר לאחר מכן, היא נכנסה להריון. זה היה כשנה לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה. יואל, בעלה, גוייס לצבא הרומני, כמומחה לסוסים. לא ידוע בוודאות מה קרה לו, אבל הגיעו ידיעות, כולל אנשים שפגשו אותו, וידעו לספר, שהוא נהרג.

משהתקרבו הגרמנים לצ'רנוביץ, שכרה אמי עגלה עם סוס, והיא ואימה, ושתי גיסותיה, ועוד כמה קרובות משפחה, החלו בבריחה מזרחה, לכיוון סטאלינגרד (היום וולגוגרד). המסע היה ארוך ומתיש, ובדרך הם חוו הרפתקאות  רבות, שאחת מהן, חשובה ומרגשת, נפרט בהמשך. בתחילת ינואר 1942 הגיעו לסטאלינגרד. העיר הייתה תחת הפצצות קשות של הגרמנים, הן של מטוסים והן של תותחים. היה קשה למצוא בה מחסה, משום שחלקים רבים בה היו הרוסים. ואז חשה אמי בצירי הלידה, ונכנסה לבית חולים, שגם הוא היה מופגז. ושם, בתאריך 19/1/1942 נולד אחי הבכור מאיר. יש המגדירים זאת "חצי אח" אבל אצלנו, מעולם לא הגדרנו זאת כך, ואף פעם לא חשנו כך. היינו אחים במלוא מובן המילה.

הגרמנים, לא הצליחו לכבוש את סטאלינגרד, ושם, למעשה, חל המהפך במלחמה. הגרמנים החלו לסגת. ומיד אחריהם החלו אמי וכל קרובות המשפחה שאתה, למסע חזרה לצ'רנוביץ. גם מסע זה היה מפרך ומלא אירועים, אבל עליהם, לצערי, אין לנו פרטים. עם תום המלחמה, אחרי שאמי אספה מעט כסף לצרכי הדרך, היא יחד עם אחי, ואימה, ושני אחיה וגיסותיה, יצאו בדרך ארצה. האנייה שהגיעה לחופי הארץ, נתקלה בבריטים ששלחו אותם חזרה לקפריסין, למחנה מעצר. הם שהו במחנה עד הקמת המדינה ואז, שוחררו מהמחנה והגיעו לנמל חיפה.

אירוע מעניין ומיוחד שקרה לאמי ובני לוויתה בדרך מזרחה, במנוסתם מהגרמנים לכיוון סטאלינגרד: בשלב מסוים, בעודם מתנהלים לאטם על העגלה הרתומה לסוס, הם זיהו מטוסי קרב גרמניים מתקרבים לכיוונם. כולם קפצו מהעגלה, כדי להסתתר בתעלות שלצד הדרך. כולם מלבד אמי, שהייתה כאמור, בהריון מתקדם, ונשארה לשבת על העגלה, מבלי יכולת לקפוץ ממנה. המטוסים עברו מעל, ואחד מהם ירד נמוך מאוד, עד כדי כך שניתן היה לראות את פניו של הטייס. אמי, מפוחדת אבל שקטה עקבה בעיניה אחרי הטייס. לפתע ראתה אותו נוטל בידו צרור קטן ומשליך אותו לכיוונה. המטוס נסק אל על והתרחק מהמקום. בשקט מתוח היא חיכתה להתפוצצות הרימון או הפצצה שהשליך הטייס. אבל כלום לא קרה. אחרי כמה דקות שהיו כנצח, יצאו כל שותפותיה למסע, המסתתרות וחזרו לעגלה, ובדרך הביאו את הצרור. הייתה בצרור מנת הקרב של הטייס, שכללה בעיקר חבילות שוקולד. הטייס הגרמני, שראה ככל הנראה אישה הרה, חסרת אונים, ריחם עליה ובמקום לזרוק פצצה עליה, זרק שקית אוכל – אליה.

משחזרו לעירם, לצ'רנוביץ, לביתם, הגיעה אליהם משפחה יהודית מהעיירה ליפקאני שביקשה להתגורר לתקופת מה בביתם, עד שיסתדרו. המשפחה הזו הייתה אח של אבי, אשתו וביתו. הם התגוררו בבית אימי, כמחצית השנה, וגם אחרי כן, המשיכו לשמור על קשרים.

סיפור אהבה

וכשאימי הגיעה ארצה, בא אבי, שהיה כבר ותיק בארץ, (עלה בשנת 1935) לקבל דרישת שלום מאחיו ולשמוע עליו פרטים. המפגש הזה היה כמעט אהבה ממבט ראשון. לא חלף זמן רב, כארבעה חודשים, והם נישאו. אולי סיפור אהבה נוסף אבל שונה: אבי, שנולד וגדל בעיירה, בה חיו יהודים רבים, אך מסביבם גרו הגויים. ליהודים לא הייתה אדמה לגדל בה ירקות, ואילו לגויים סביבם היו חלקות גדולות ובהן גידלו ירקות, ופירות. מן הסתם, הרצון לא להיות מוגבלים, והקנאה בגויים קיננה באבי. ולכן כאשר התחתן עם אימי, והם קיבלו בית עם חלקת אדמה מסביב לבית, אבי החל לסקל את השטח הטרשי, לבנות טראסות, לעבד את האדמה, והוא יצר, יש מאין, גינה לתפארת: עצי פרי, קרוב ל-20 עצים שונים, וערוגות פרחים. הגינה והעבודה בה, הייתה אהבה גדולה שלו.

הזוית האישית

סבא צבי: היה מעניין ומרגש לשבת יחד עם מעין נכדי, ולעבור חלקית על תולדות המשפחה ועל אירועים. מקווה שזה עורר אצלו את הרצון לדעת עוד על ההיסטוריה המשפחתית ועל ההיסטוריה של העם.

הנכד מעין: היה מעניין ומרגש מאוד ללמוד על אמו של סבי (רגינה), ועל הסיפור המעניין עם הטייס הגרמני.