מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של סבתא יבגניה רינקובסקי

בשנת 1961 סבתא הלכה לכיתה א'. היא זוכרת איך באותה השנה טס לחלל האסטרונאוט הראשון בעולם יורי גגרין. זה היה ביום אביב בהיר ב- 12 לאפריל. כל האנשים יצאו בשמחה לרחובות לחגוג את הרגע המרגש. משפחה של סבתא כללה אז את סבא וסבתא שלה, אבא ואימא ואח של אימא. סך הכל שש נפשות.

כולם גרו בחדר אחד לא גדול במרכז העיר לנינגרד ברוסיה. אך בשנה שלאחר מכן כולם עברו לדירה חדשה בת שלושה חדרים בשכונה חדשה וסבתא הלכה לבית הספר החדש. סבתא פגשה שם חברות טובות ומחנכת שהייתה מאד אהובה עליה. המחנכת לימדה שפה רוסית וספרות.

סבתא אהבה לקרוא ספרים ללכת הרבה פעמים לתיאטרון וגם למוזיאונים הרבים שיש בעיר.

סבתא גרה בקיץ בבית מחוץ לעיר. בקיץ המשפחה נסעה לגור בבית פרטי מחוץ לעיר שם היו מבלים את החופשה וצוברים הרבה חוויות: טיולים מחוץ לעיר, ביער, בשדות, בנהר ועוד מלא מקומות יפים. הילדות של סבתא הייתה מאושרת.

כשסבתא הייתה בת עשר היא חלמה להיות שחקנית תיאטרון. בחופשות הקיץ הייתה חבורה גדולה של ילדים בגילאים שונים והם היו עושים שם הצגות למבוגרים בעקבות כל מיני ספרים של ילדים שהם קראו. כמו למשל הצגה על סינדרלה.

הם היו מציגים לפי הטקסט המקורי, חילקו תפקידים. לפי התפקידים שקיבלו ילדים עשו תחפושות וחזרות. הם היו מעלים את ההצגה בדירה של אחד הדירים. הם הכינו  פרסום של ההצגה וחילקו כרטיסים חינם. חוץ מהצגות תיאטרון נהגו לערוך הופעות שכללו שירה וריקוד. הקהל היה מרוצה מאוד. מחאו כפיים וחילקו סוכריות לכל המשתתפים.

בהמשך חייה  סבתא לא זכתה להיות שחקנית. זאת אומרת שחלום ילדותה לא התגשם. היא עדיין אוהבת תיאטרון, אבל סבתא למדה כלכלה ועבדה בתור מנהלת חשבונות במשך הרבה שנים.

יובל הנכדה מספרת: "החלום שלי  הוא לטוס לצרפת ואוזבקיסטן כי באוזבקיסטן גרה דודה של אבא וגם בת דודה ויש שם כלב שאני אוהבת. קוראים לו שמעון. לצרפת אני רוצה לטוס כי יש שם שחקן כדורגל שקוראים לו קיליאן אמבפה. קיליאן אמבפה שחקן כדורגל נפוץ בצרפת שבמונדיאל 2022 שיחק בגמר נגד ארגנטינה"

העלייה של סבתא לישראל

סבתא עלתה ארצה בשנת 1990 והיא לא אוהבת לדבר על העלייה. היא  גרה בבני עייש עם סבא (בעלה) בשם ארקדי ועם כלב שקוראים לו ג'קי. לסבתא יש שני ילדים, בן ובת. שניהם נשואים ולסבתא יש כבר ארבע נכדות ונכד אחד.

החג האהוב של סבתא הוא נובי גוד. הוא חג של מעבר משנה לשנה. למשל משנת 2022 לשנת 2023 . נובי גוד הוא חג ממש כיפי. עושים ארוחה לכל המשפחה. 20 דקות לפני השעה 00:00 ראש ממשלת רוסיה, שהוא ולדימיר פוטין, מסכם את השנה בשידור חי בטלוויזיה. גם בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל מסכם את השנה ומברך את עם ישראל ובעיקר את האנשים שעלו מברית המועצות, כי להם החג והמנהגים שלו הכי משמעותיים. זה לא חג דתי.

אצלנו במשפחה חוגגים נובי גוד אצלי בבית עם דודים, סבים, סבתות ולפעמים החברות של אימא גם באות לחגוג איתנו. אנחנו אוכלים דברים טעימים ונהנים. לפני שנתיים טסנו לרוסיה לדודים לחגוג שם, אבל עכשיו בגלל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה לא יכולנו לטוס לשם. בארוחה של המשפחה אנחנו אוכלים סלטים ועושים על האש. והדבר שכל המשפחה אוהבת הוא זיקוקים שאנחנו עושים בכיכר של בני עייש. בכיכר ליד הספריה.

סיפורו של חפץ

בבית שלנו יש כפית מהשואה שעברה המון דורות מסבא רבא מהשואה ועד עכשיו. הכפית הזאת קיימת יותר מ-80 שנים, עוד ממש מלפני השואה. הכפית נשארת אצל כל אחד ארבע שנים. הכפית עכשיו אצלי והיא עוברת לאחותי הקטנה בעוד שנתיים. מאחותי הקטנה לבת דודה שלי ואז לבן דוד שלי ואז לילדים שיהיו בעזרת השם לאחותי הגדולה ואז לילדים שלי והלאה… על הכפית הזאת יש סימן שהיא מהשואה. את הכפית הבאתי לכיתה בשנה שעברה כשהייתי בכיתה ד' וכל הכיתה התרשמה ממש מהכפית.

סיפורים מהשואה

יש לי שלוש סבתות ניצולות שואה, שתיים מהן נפטרו לצערי הרב. סבתא אחת הייתה באוזבקיסטן, סבתא שנייה הייתה ברוסיה וסבתא שלישית גם הייתה ברוסיה. הם היו בגטו, לא היה להם אוכל ומים, הם לא ישנו בבתים, התעללו בהם מאוד. סבתא סיפרה לי עכשיו  עוד סיפורים על השואה. היה לי מעניין לשמוע אך לפעמים זה גרם לי לדמעות ולצמרמורת. איך האנשים שרדו בתנאים כאלה? מסכנים, אני ממש מרחמת עליהם.

הזוית האישית

יובל: סבתי ואני נהנינו מאוד מהשתתפותנו בפרויקט הקשר הרב דורי. סבתי לא יכלה להגיע הרבה כי היא מטפלת בסבתא רבתא שמצבה קשה ואי-אפשר לעזוב אותה לבד, אך דיברתי עם סבתא הרבה בטלפון ולמדתי ממנה הרבה עובדות מעניינות ומאתגרות על חייה ברוסיה ובארץ ועל ההיסטוריה של משפחתנו. חלמנו ביחד על העתיד שלנו בארץ. תודה על ההזדמנות המקסימה להיות ביחד ולחוות את הרגעים החיוביים של אחדות ושותפות.