מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אסתר וכולם קוראים לי אסתי. שם משפחתי מאז  שהתחתנתי הוא כהן, ולפני נישואיי שם משפחתי היה שדר. נולדתי בישראל, בעיר כפר סבא בשנת 1949.

גדלתי במשפחה בת חמש נפשות: אבא שלי יהודה, אמא שלי רבקה, יצחק אחי הגדול ויעקב אחי הצעיר. אני ומשפחתי הגרעינית גרנו כל השנים בהרצליה. דודה שלי , שהיא אחותה של אמי, היא התינוקת הראשונה שנולדה בהרצליה, ולכן קראו לה הרצליה, אמא ואבא שלי היו ממייסדי העיר הרצליה, ההורים שלי היו חברי ארגון "ההגנה". אבא שלי יהודה  נקרא בלדתו בן יהודה. הוא היה קצין משטרה, ואמא שלי עבדה בגני ילדים. אני למדתי בבית ספר בהרצליה, שירתתי בצבא בחיל האוויר, למדתי ספרות, והייתי מורה שנים רבות.

בין ילדות לנעורים

גדלתי ב"נוף ים" שכונה יפה, הגובלת בירק, השוכנת ממש ליד חוף הים, ליד מסגד סידני עלי וסלעי חוף אפולניה. נקשרתי לחברי ילדות איתם שיחקתי בעיקר בחוץ, בטבע, והייתי איתם מהגן עד כיתה ז'.

פתאום, (כך זה היה מבחינתי כילדה), הורי החליטו לעבור לגור במרכז העיר הרצליה, נוף ים היא אחת משכונותיה. קשה היה לי לקבל את העובדה שלא אגור ולא אלמד עם חברי, כבר הרגשתי געגועים. נסעתי כל בוקר מהעיר לשכונה באוטובוס, כדי לסיים את לימודי בית הספר היסודי עם חברי. הורי הבינו ותמכו בי. לאט לאט נרגעתי, הכרתי חברות חדשות, השתלבתי בבית הספר התיכון בעיר, והצטרפתי לתנועת נוער.

עד היום, כשאני כבר סבתא, אני מתגעגעת לילדותי בנוף ים, וכשאני מבקרת שם, אני ממש מתרגשת, במיוחד מול ביתי הישן ומול עץ התאנה, עליו נהגתי לטפס ולשחק.

סבתא אסתר כשהייתה נערה צעירה, על חוף הים בסידני עלי

 יציאה לעצמאות

אחרי שירותי בצבא למדתי באוניברסיטת תל- אביב ספרות ופילוסופיה.

יום אחד שתי חברות הפתיעו אותי בהצעה, להמשיך ללמוד באוניברסיטת באר- שבע במסלול הכשרת מורים. הסכמתי מיד ולהפתעתי ללא חששות. זו הייתה הפעם הראשונה שעזבתי את בית הורי בהרצליה, ועברתי לגור בעיר הדרומית עם שתי חברות. זו הייתה חוויה מרגשת, חוויתי עצמאות אישית: הכרתי אנשים חדשים, למדתי עברית במושבים שונים, התקבלתי למשרת הוראה בדימונה, ביליתי באירועי סטודנטים, והכרתי  את יוסי-שגם למד באוניברסיטת באר- שבע. כעבור שנתיים נשאנו וחזרנו להרצליה.

סבתי בצעירותה

מסע האימהות

להיות אמא,  קשה לבטא במילים את ההרגשה. בשבריר שנייה הרגשתי קרבה, אחריות ואהבה מסוג מיוחד במינו. יעל בתי הבכורה, נולדה בשבת בכפר סבא. כל החיים השתנו. יעל הפכה למרכז העניינים, וסביבה נעו מעגלי השגרה- עבודה פרנסה, חברה ופנאי. בבת אחת אני ויוסי הורים – מחויבים מרצון לנסיכה שנולדה. כאשר נולדה נילי שוב הוצפתי באותן רגשות. והלב הגמיש התרחב ומצא מקום לעוד נסיכה. עד היום – יעל היא במעמד הבכורה ונילי במעמד הקטנה. חווית האימהות היא כללית וידועה, ובכל זאת היא אישית לגמרי. רבים כתבו עליה, ציירו אותה ושרו עליה. אין כמו החוויה הזו, שדומה רק לחוויית הסבתאות.

הזווית האישית

בן: לי היה ממש כיף לדבר עם סבתא שלי על עברה, ולבלות איתה יותר.