מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי מרים, נולדתי בהונגריה וקוראים להורים שלי גבריאלה לזאר ואמרא לזאר. גרתי בהונגריה ולא ידעתי שהייתי יהודייה, גדלתי בהונגריה ואמריקה (כשהייתי ילדה  גרתי בהונגריה ושגדלתי עברתי לגור באמריקה).

למדתי בברוקלין בבית הספר 'בית יעקב'. כשהייתי קטנה שיחקתי במחבואים, קפיצה בחבל, קלאס, כדורסל. קראו לחברים שלי בשכונה אווה, האדי, מרתה, גייל. חוויה שהיתה לי מבית הספר: כשבאתי לאמריקה בגיל 11 שמו אותי בכיתה ב׳, כי לא ידעתי אנגלית אבל בסוף השנה הייתי בכיתה מתאימה לגיל שלי.

חוויה שהשפיעה עלי הייתה כשלמדתי אנגלית ועד היום אני ממש אוהבת לקרוא. עוד חוויה שאהבתי היא, כשגדלתי והייתי כבר נערה, הלכתי לקמפ (מחנה נוער) באוסטריה ולמדתי על ישראל ועל להיות יהודיה.

כשהייתי בסביבות גיל 20 הכרתי את בן הזוג שלי במסיבה. התחלנו להכיר אחד את השני, היינו חברים הכי טובים ואז התחתנו. כשילדתי את הילדה שלי, שמחתי מאוד כי ממש רציתי שזו תהיה בת. יש לי שלושה ילדים: בן אחד ושתי בנות. כשגדלתי והתחלתי לעבוד שמתי לב שאני אוהבת לעבוד עם ילדים. בערך בסביבות בגיל 55 עבדתי עם ילדים בכיתה קטנה.

התחביב שלי עד היום הוא לקרוא ספרים ואני אוהבת לטוס לישראל.

החפץ המיוחד שעבר במשפחה שלי מדור לדור היא קערה מכסף. הקערה הייתה אצלנו אפילו בזמן השואה, כשהנאצים לקחו את הכל. את הקערה קברנו באדמה כשהמשפחה שלי הייתה בהונגריה כדי להחביא אותו מהנאצים.

העיסוקים שלי בפנסיה הם שאני נוסעת למקומות שונים ומטפלת בסבא. החלום שלי זה לעשות עלייה לישראל.

הזוית האישית

שילה: אישית בשבילי היה מעניין לדבר עם סבתא, כי למדתי דברים חדשים עליה והארכתי את הזמן שהיה מוקדש לחקר. בדרך כלל כלל אין לנו זמו אחד מול אחד. וכשאגדל, תמיד אסתכל על החוויה הזו במסגרת התכנית ואזכור את הזיכרונות שלנו ממנה ביחד.