מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי פרץ ובחרתי לספר את חלומו של בעלי מוריס, לנכדי רואי קנדינוף במפגשי הקשר הרב-דורי.

החלום של סבי

שמי מוריס פרץ, אני יליד אלג'יר נולדתי ב1952. עליתי לארץ ב 1960, בן מאיר ותמר. מ1973  ועד היום אני גר בכפר יובל. כפר יוּבַל הוא מושב באצבע הגליל, הנמצא בין מטולה וקריית שמונה, בסמוך ממזרח לנחל עיון. המושב נקרא על שם יובלי הירדן הסמוכים, ובזיקה לשמה של העיר המקראית אבל בית מעכה, המזוהה בתל הסמוך ליישוב ממערב. המושב שייך למועצה האזורית מבואות החרמון. (ויקיפדיה) בסיפורי אתמקד במעבר מקרית שמונה למושב כפר יובל.

פעם אמרתי לאשתי שאני רוצה לגור בכפר יובל, אך היא לא כל כך רצתה, למרות שהיא בת כפר יובל. אמרתי לה שאני רוצה להישאר בכפר יובל ושהילדים שלי יגדלו במושב. יש לומר שבהתחלה כמובן היה קשה, למרות זאת אהבתי מאוד מאוד את המקום, רכשתי חברים מהישוב ולאט לאט השתלבתי במשק. לשמחתי ניסיון בחקלאות היה לי, הייתי בקיבוץ סער, שבגליל המערבי, במשך חמש שנים, ועבדתי ברפת ואחר כך התגייסתי לצבא.

לא לקח הרבה זמן, לשכנע את אשתי לעבור לכפר יובל, אכן היו קשיים בהתחלה, בעיקר בעניין השפה, לעיתים ניסו לסדר אותי (רוב תושבי כפר יובל הם קוצ'ינים שדוברים קוצ'ינית), אבל התגברתי גם על כך, ובאופן כללי כיף לחיות בכפר יובל.

בכפר יובל נולדו לי ארבע בנות, וכל אחת מלכה בפני עצמה, אני מאוד אוהב את כפר יובל,  ושמח שהחלטנו לבנות את ביתנו בכפר יובל.

הזווית האישית

רואי: אני הנכד של מוריס היה לי מאוד כיף להיות איתך, לשמוע את הסיפורים שלך במפגשים וללמוד מהעבר שלך.

מוריס: היה כיף, נהניתי מאוד להיות עם הנכד שלי רואי, במפגשי הקשר הרב-דורי, אבל רואי נכד מיוחד וזה לא חכמה.