מאגר סיפורי מורשת

אני איתי נפתלי ויחד עם לירון יונני, חבר לכיתה, נפגשנו עם סבתא שלי, רחל נפתלי. וכך סבתא סיפרה לנו:

"אני רחל נפתלי, שם נעוריי הוא אייזפס. נולדתי בארץ בשנת 1949 כבת זקונים, אחת מארבעה ילדים. אחותי הבכורה גננת וגרה שנים רבות באילת. שתי אחיותיי הנוספות הן אחיות – הראשונה אחות בריאות הציבור והשנייה אחות בבית חולים וגרה בארצות הברית.

הוריי היו חלוצים (חלוץ הוא אדם שעזב את הגולה ועלה לארץ ישראל מתוך רצון להקים יישוב יהודי במדינת ישראל, המתבסס על חקלאות ותורה). אבי עלה לארץ בעלייה השלישית בשנת 1923 מאוקראינה; ואמי עלתה בעלייה החמישית בשנת 1935. אבי העלה את משפחתו לארץ. לצערו חלק מאחיו ואחיותיו עזבו לאורוגוואי, כדי לעזור לסבי לנהל את חנות החשמל שניהל בעיר הבירה באורוגוואי, ולשמחתו של אבי אחרי קום המדינה העלה את הוריו לישראל. אני נקראת רחל על שם סבתי.

הוריי הקימו את מושב צופית בשנת 1933 והיום במושב גר הדור הרביעי במשפחה. למדתי בבית הספר הממלכתי "צופית" שמונה שנים, ואחר כך למדתי בתיכון "עמי אסף". בבית הספר הממלכתי "צופית" למד גם אביו של איתי, עידו, ואחר כך הוא למד גם בתיכון "עמי אסף".

אחרי התיכון שירתי בצבא בתפקיד פקידת מילואים בחטמ"ר 4. לאחר הצבא למדתי באוניברסיטה עבודה סוציאלית. במשך 42 שנה עבדתי במוסד לביטוח לאומי באגף השיקום, הקמתי שירות ייחודי לנפגעי טרור ומשפחותיהם, שירות תמיכה נפשית להתמודד עם פציעה ואובדן, ושירות מתנדבים לתמיכה במשפחות.

בעלי יעקב עבד שנים מספר כהנדסאי אלקטרוניקה, ואז הגשים את חלום הוריי ונעשה חקלאי. היום הוא מגדל תות שדה, יש לו לול תרנגולות גדול והוא גם מגדל תפוחי אדמה.

החלום שלי היה להמשיך לגור במושב צופית, ואכן החלום התממש, היום דור רביעי גר במושב. חלום נוסף הוא לנסוע למקום הולדתה של אמי חנה רוזן, לעיירה מיכלובה בפולין, משום שכל משפחתה של אמי נספתה בשואה ולצערי החלום עוד לא התממש.

קצת על יעקב נפתלי, בעלי: הוריו הגיעו אחרי מלחמת העולם השנייה בשנת 1948 מטרנסילבניה שברומניה. יעקב נולד ב-1948 בדרך לישראל, כאשר הוריו עלו לארץ והבריטים לא נתנו להם להיכנס לארץ, הוריו גורשו לקפריסין. הוא נולד במחנות המעפילים בקפריסין ובזכות זה שהוא נולד במחנה המעפילים בקפריסין איפשרו להוריו לעלות לארץ באופן חריג, כשהוא היה בן 12 ימים. יעקב בא מבית דתי ולכן סבתי שמרה על כשרות בביתה, כדי לכבד את הוריו.

כשהוריו של יעקב הגיעו לארץ הם היו במחנה עולים בנתניה ואחר כך עברו להרצליה. אמא של יעקב הייתה בשלנית מאוד טובה. העוגות שלה היו ידועות בכל הרצליה וכן הבישולים שלה. אביו של יעקב היה גבאי בית הכנסת בנוסף לעבודתו הרגילה. לבעלי יעקב יש שם חיבה, ינקי. לינקי יש אח אחד, קוראים לו אליקים יהודה נפתלי, הוא נשוי יש לו ארבעה ילדים ו-16 נכדים, והוא גר ביישוב דתי נוף אילון. אנחנו שומרים איתם על קשר הדוק ואוהב.

לשמחתנו יש לנו עשרה נכדים משלושת ילדיי ואנחנו נשואים יותר מ-50 שנה.

הזוית האישית

איתי ולירון: במסגרת שנת הלימודים הזו עשינו תכנית שנקראת הקשר הרב דורי. היו לנו כמה מפגשים אליהם הזמנו את הסבים והסבתות שלנו, כדי לשמוע עליהם, להכיר יותר, לשמוע על חלומות שהיו להם ועל כאלה שהם כבר הגשימו. זה נכון שאני פוגש הרבה את סבתא רחל, או בכינוי שלה – רוחל'ה, היא אימא של אבא, שגרה ממש קרוב אלינו, ועדיין המפגשים של תכנית הקשר הרב דורי היו מאוד מעניינים ולמדתי מהם המון, למשל: שההורים של סבתא שלי היו חלוצים שהגיעו מאוקראינה. אני חושב שגם סבתא למדה הרבה עליי ועל מה קורה איתי במהלך היום בבית הספר, והכירה את החברים שלי. היה לנו מאוד כיף לעבוד ביחד ולהיפגש בבית ספר, נהנתי מאוד מהעבודה במסגרת התכנית.