מאגר סיפורי מורשת

שמי אדית הס, נולדתי בבקאו שברומניה בשנת 1952, לאמי לאה (ליקה) ולאבי לאזר זיידן, ויש לי אחות גדולה – פרננדה.

רקע

רומניה הייתה בעבר מדינה קומוניסטית עם חוקים נוקשים לכל העם, כולל ליהודים. מתחת לפני השטח תמיד היה מתח. היינו צריכים להיזהר שלא להפר את החוקים של המשטר. הייתה אנטישמיות רבה בבית הספר, בעבודה של ההורים ולפעמים גם ברחוב, היו קוראים לנו בשמות גנאי… בשנים הללו הקהילה היהודית חגגה מצוות כמו ברית מילה ובר מצווה בסתר, וזה היווה קושי. הדלקת נרות וקידוש בשבת הייתה מאחדת את משפחתנו ותמיד חלמנו על העלייה לביתנו בארץ ישראל. יותר מאוחר בשנות ה-70 ליהודים היה יותר חופש. ברומנייה התרבות, כגון: הצגות, קונצרטים, קולנוע, ספרייה עירונית וטיולים היו כמעט בחינם, נהנינו מתרבות עשירה שהייתי מאחלת גם בארץ עבור נכדיי.

החיים בבית

נולדתי בשנת 1952 להורים ניצולי שואה, שנאלצו להישאר ברומניה לאחר המלחמה מכיוון שלא היו התרי עלייה.

בביתנו הייתה שמחה רבה, אבי לזר היה מלמד אותנו לרקוד טנגו וואלס, בנוסף לימד אותנו היסטוריה וגאוגרפיה דרך שאלות פתע בעל פה והמוווון מתמטיקה בכתיבה. אבי היה מתמטיקאי ודיבר 5 שפות. הוא נולד ברומניה, אחרי שהוריו עברו מגרמניה והיו לו 4 אחים.

אמי לאה (ליקה) ילידת רומניה  ולה 3 אחים, הייתה אישה חכמה, רואת חשבון ובכלל "האוניברסיטה של החיים". היא הייתה שחיינית וספורטאית נהדרת. היא חינכה אותנו קודם כל להיות בן אדם וכל הדברים ששייכים לכבוד הדדי כלפי אנשים. הייתה לה דאגה לאוכל טעים, מגוון, טרי עם ויטמינים והמון אהבה. בקיץ היינו נוסעים לסבא קלמן וסבתא קרנצה בעיירה בוחוש ושם בילינו חופש חלומי עם סורין (עוזי) בן דודינו. סבא היה לוקח אותנו לבית הכנסת והיה מרגש כאשר הוא היה פורס את הטלית עלינו ומברך אותנו: את פרננדה, סורין ואותי. סבתא הייתה מלמדת אותנו להכין אטריות ביתיות למרק עוף המופלא שלה שעבר בתורשה. לסבא וסבתא היו עצי פרי בחצר ולמדנו מהם על גידול ירקות ופירות. בנוסף היו להם במשק תרנגולות, פרות, עגלים וסוסים. לי ולאחותי פרננדה הייתה אהבה מאוד גדולה זו כלפי זו. היינו שונות וכל אחת זכתה בתכונות וכישרונות שונים. בחורף בבית, היינו משחקים רמיקוב, שח מט ודומינו לצד שוקולטה חמה ופרוסות של קוזונק (עוגת שמרים עם אגוזים, קליפת תפוז וקקאו) ובקיץ היינו משחקות מחבואים בחוץ עם חברים מהשכונה, קלאס וקפיצה בחבל. הייתה לי ילדות מאושרת.

חג חנוכה ברומניה

הזיכרון שלי מחנוכה היה בחופשה אצל סבא וסבתא. סבא קלמן היה בונה חנוכייה מחתיכת גזע עץ הוא היה מדביק נרות ארוכים ודקים היינו שרים שירים של חנוכה באידיש ובעברית, סבא היה מברך אותנו והיה נותן לנו דמי חנוכה. סבתי קרולינה הייתה מכינה את המרק המפורסם שלה. אמא הייתה מכינה לביבות וחילקה לנו תפוזים מישראל. הייתה חגיגה, קר בחוץ וחם בלב.

העלייה שלי לארץ ישראל

לפני שעליתי לארץ למדתי בבוקרשט קוסמטיקה. לימודים רציניים הכוללים אנטומיה ופיזיולוגיה, כימיה וטכניקה קוסמטית והשתייכתי למקהלה היהודית ששרה בבתי כנסת ברחבי רומניה. דרך השירים למדנו קצת עברית והשיר האהוב עלי היה: "עם ישראל חי".

רוב המשפחה של אמי ואבי עלו ארצה בשנת 1948 ובשנת 1964. לאחר פעמים רבות של בקשות בהם השלטונות סירבו לתת לנו אישורי עלייה וכמו כן פיטרו את הוריי מעבודתם, הם נאלצו להתפרנס מעבודות פחות נחשבות, שאינן הולמות את מעמדם כבעלי תארים. אבי נהיה חולה ורק בשנת 1978 הצליח סוף סוף לעלות ארצה כשהוא חולה יחד עם אמי, אחותי וילדיה. אני עליתי לארץ שנה לפניהם, בזכות איחוד משפחות בתאריך: 19/4/77 והגעתי לאולפן "עלייה" בבת גלים בחיפה.

החום בארץ הכה אותי, המאכלים השונים בארץ והתרבות הישראלית גרמו לי להלם. ההתנהגות של האנשים וצורת הדיבור. צרות עין כלפי העולים החדשים היו קשים לי.  אך בארץ למדתי מה זה להרגיש ביטחון והרפואה הייתה הרבה יותר מתקדמת מזו שהייתה  ברומניה. באולפן למדתי מה זה להרגיש חופש ולהעריך את האפשרות לדבר בחופשיות. למדתי מה זו חברות אמיתית, איך לנהל חשבון בנק, להתקשר לחו"ל, לראות חדשות אמיתיות בטלוויזיה ותוכניות  באופן חופשי. האולפן היה רב תרבותי. הגיעו אליו עולים מכל המדינות, שמחנו שאנו פה, שרנו ונתנו חופש לתחושת הציונות אותן ספגנו בבית. בישראל הרגשתי סוף סוף בבית. קבלת הפנים של המשפחה הייתה עוטפת וחמה. באותה תקופה הכרתי את רוני, שהפך להיות בעלי. הוא שירת אז בחיל הים בבת גלים. התאהבנו והתחתנו.

הבית בחיפה

עבדתי כמנהלת היכל התרבות בנשר והייתי אחראית להקמת אירועים תרבותיים רבים. בנשר נולד בננו האהוב דני. זו הייתה תקופה מאושרת. היינו יוצאים לטיולים בארץ כמשפחה, וגם הייתי הורה מלווה ויצאתי לטיולי בית הספר עם דני. השתתפנו במסיבות פורים של בית הספר. היינו מעורבים בעשייה הבית ספרית. ובהמשך דני למד בתיכון בנשר. הוא גויס לכל טקס ואירוע. הוביל בבימוי, בכתיבה ובזמרה. כמונו גם הוא היה מעורב ופעיל.

ערך הנתינה הוא ערך מוביל בחיי ובחיי משפחתי. כמו הנתינה והמעורבות בחיי הקהילה ובית הספר כך הנתינה לארץ ישראל דרך השירות הצבאי של רוני בעלי ואחר כך של דני, בננו היחיד, ששירת בחיל הים והגיע ללבנון.

דני מהווה הצלחה בשבילי ובשביל רוני בעלי. חינכנו אותו להיות חזק, להצליח ולהתקדם בחיים. לאחר שסיים את השרות הצבאי, דני החל את לימודיו בהרצליה במכללה הבין תחומית. הוא למד דיפלומטיה ולוחמה בטרור ואחר כך למד משפטים בבר אילן. בסוף לימודי התואר הראשון הוא התחתן עם הילה, שהיא מהנדסת כימיה עם לב ענק, לכל המשפחה.  נולדו להם שני נכדיי המקסימים: רביד וקרני, שמרגשים אותי ונותנים לי כוחות ואור לחיים.

הזוית האישית

אדית: בתוכנית כל מפגש היה עבורי מסע אל ההיסטוריה של העם היהודי נחשפתי לסיפורי הסבים והסבות האחרים בקבוצה שחשפו עוד חלקים בסיפור של העם היהודי וכל פגישה היתה מרגשת ביותר שני ניהלה את התוכנית במקצועיות וברגש ובתשומת לב לכל אחד מאתנו וגרמה לכל אחד להרגיש בבית בתוך בית הספר הסיור במוזיאון עם הקבוצה מסאגור היה נפלא ויוצא דופן בשיחות איתם הבנתי שבעצם כולנו סבים וסבות דואגים לנכדים שלנו לתרבות שלהם לתזונה לבריאות והכי חשוב להכרת המורשת והשורשים.

קרני: למדתי המון דברים חדשים על סבתא ועל העבר שלה וזה גרם לקשר בינינו להתחזק. שמחתי להכיר את תלמידי סאג'ור ולהכיר דרכם תרבות שונה משלי. אני ממליצה לכל אחד לקחת חלק בתוכנית.