מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים נחמן רוזן. נולדתי בשנת 1935 בפולין, בזמן המלחמה היה לי שם פולני שהוא סטאשק. עליתי לארץ בשנת 1949 עם המשפחה שנשארה לי אחרי המלחמה.

כשעליתי לארץ גרתי ביפו. לאימא שלי קראו רחל ולאבא קראו אליעזר. היו לי שני אחים – הבכור צבי, ומשה, אחי הקטן, שנספה בזמן מלחמת העולם השנייה.

למדתי בבית ספר טכני בשם אורט ביפו. הכי אהבתי ללמוד מקצועות טכניים, וגם ספרות והיסטוריה. בתום ארבע שנות לימוד התגייסתי לצבא ושירתי שלוש שנים בחיל שריון. שימשתי בתפקידים טכניים.

חלומות

היו לי חלומות להקים משפחה וללמוד בטכניון, ובאמת בתום השירות הצבאי התקבלתי לטכניון. בתום ארבע שנות לימוד יצאתי עם תואר מהנדס אלקטרוניקה. הכרתי את נירה אשתי בשנת 1959, אני הייתי בן  24 ונירה הייתה בת 17. כאשר סיימתי את הלימודים בטכניון ונירה סיימה את התיכון, התחתנו. זה היה בשנת 1960 וכך התגשם החלום שלי להקים משפחה.

בשנת 1963 נולד רועי, הבן הבכור שלנו. הרגשתי פליאה: התפלאתי מעצם הבריאה. בשנת 1966 נולדה בתנו האמצעית טל, וב-1974 בתנו הקטנה ורבת הפעלים – שרון, אימא של דניאלה.

סבא ודניאלה לפני מספר שנים

הזוית האישית

דניאלה הנכדה המתעדת: כששמעתי על תכנית הקשר הרב דורי, שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי להיות עם סבא וסבתא שלי ולדבר איתם. על הסיפור של סבא שלי של השואה ידעתי, אבל הוא לא סיפר על החוויה בשואה כילד; ועל סבתא שלי לא ידעתי הרבה, ושמחתי על ההזדמנות ללמוד עליה ועל סבא שלי עוד כי תמיד יש מה ללמוד. בנוסף התרגשתי שהם מפנים את הזמן שלהם במיוחד עבורי ובאים לבית הספר בשביל להיות איתי. נהניתי להיות איתם, ופשוט להקשיב להם מדברים ומספרים.