מאגר סיפורי מורשת

שמי צילה וולפסון ואני משתתפת השנה בפרויקט הקשר הרב-דורי עם נכדתי עדי וולפסון.

נולדתי במולדובה ב29 בנובמבר 1946 לפני מלחמת העולם השנייה.

אחותו של אבא שלי ברחה לארצות הברית, אך למרות שהצליחה לברוח מהאנטישמיות הגוברת בבלרוס, מאז נעלמו עקבותיה. שמה היה צילה. הורי בחרו לקרוא לי צילה לזיכרה.

החלום  שלי מגיל צעיר היה לגדול וללמוד לעבוד עם ילדים ונוער. בזמנו תלמידים בכיתות יותר גבוהות, עזרו לילדים מכיתות נמוכות, החל מכיתה א', ואני תמיד עזרתי לקטנים .

לאחר שעשיתי בחינות בגרות הייתי צריכה לעזור להורים בפרנסה, לכן התחלתי ללמוד הוראה באוניברסיטה ולעבוד. החלום שלי התגשם כשסיימתי  אוניברסיטה והתחלתי לעבוד. מאוד נהניתי מהעבודה, אבל בשנת  1978 אני ובעלי החלטנו  לעלות לישראל,  בגלל האנטישמיות הגוברת בברית המועצות.

בינואר 1979 עלינו לישראל . אחת הבעיות הגדולות הייתה חוסר שפה. באותם זמנים בברית המועצות היה אסור ללמוד עברית ולא ידעתי אף מילה ואיך נראות האותיות, אז התחלתי ללמוד "קרוא וכתוב".

אחרי שסיימתי אולפן א' וב', שוב "הפכתי " לסטודנטית והתחלתי ללמוד בסמינר בצפת. האמת, שהיה קשה מאוד, אבל החלום חייב היה להתגשם, למרות הקשיים. לבסוף סיימתי לימודים  ואחרי שלוש שנים בארץ, גם החלום הזה התגשם- התחלתי ללמד בבית  ספר בעברית.

אבל חלום רודף חלום ובשנות ה 90 התחילה עלייה. אני וחברי שעברנו את כל קשיי הקליטה, החלטנו להתארגן ולעזור לעולים החדשים. הקבוצה שלנו פעלה בכרמיאל יותר מעשר שנים וגם עכשיו  אני בפנסיה, אבל אם יש צורך אני עוזרת לאנשים.

בזמן  האחרון אני נזכרת ומוצפת בזיכרונות מרוסיה: נזכרת איך היו מספרים בדיחה על היהודים ולי היו אומרים: "זה לא עליך, את משלנו." או שהיו מספרים על זה שבזמן המלחמה השמידו משפחות של יהודים, וההורים של זה שספר נכנסו לגור בדירה של אותם יהודים. ועכשיו יש לנו דירה גדולה ויפה ברוך השם, ואני שומעת את הסיפורים, ולא אפרט מה אני מרגישה. אני חושבת כמה טוב שאני כאן, בישראל.

היום יש לי חלום חדש, אני חולמת שהנכדים שלי יזכו לאושר, שיגדלו להיות אנשים טובים, ושלעולם לא יעברו מלחמות. בתקווה הענקית שהחלום שלי יתגשם!

הזווית האישית

עדי: המפגשים היו לי משמעותיים כי סבתא שלי ואני למדנו דברים אחת על השנייה וזה קירב ביננו.

צילה : המפגשים הבין-דוריים כל כך חשובים. חשוב מאוד שהדור הצעיר יכיר את ההיסטוריה של המשפחות כי היסטוריה של המשפחה, זאת היסטוריה של העם שלנו. כך יכיר הדור הצעיר את חיינו בגולה, כי אסור לשכוח מה שהיה. בלי עבר אין עתיד .