מאגר סיפורי מורשת

שמי אביאם סהלו. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתף השנה, אני מתעד את חלום חייה של סבתי (אמו של אבי), במאגר המורשת של התכנית. שמה של סבתי הוא פנטנש ושם משפחתה – סהלו. סבתי נולדה בכפר בשם אטיי באתיופיה. לאבא שלה קוראים אלמו גברי ולאימא שלה מלפייה טיהו. לסבתי גם ארבעה אחים והיא הבכורה ביניהם.

סבתי מספרת שעלתה מאתיופיה בשנת 1984 במסע מפרך, חוצה מדינות, במשך שמונה חודשים.

סבתא מספרת שחלומה, החלום לעלות לירוסלם – ירושלים, היה אצלה תמיד. סבתא מספרת: "את חלום העלייה ינקתי מגיל ילדות מסיפורים ותפילות לירוסלם. כל יום שאלתי את בעלי – 'מתי עולים לירוסלם?' בעלי הסביר שלא הגיעה העת, מאחר ולא ניתן היה לעבור בזמנו את גבולות אתיופיה. באחד מהלילות בעלי בא ואמר לי, "עכשיו יוצאים!" שאלתי "לאן?" והוא אמר לי "לירוסלם!"

הלכנו בין כפרים עוינים בתוך אתיופיה, תוך הסתרת כוונתנו והגענו לגבול אתיופיה. בחלק הזה של הדרך הסכנות יותר גדולות מאחר ויש שודדים, וחיילים של המשטר באתיופיה, ועל כן הסתתרנו ביערות במהלך היום, והלכנו בלילות.

לאחר כשבועיים הגענו לחלק האחרון של יום הליכה ללא מקורות מים. בחלק הזה המדריכים נפרדו מאיתנו וסימנו לנו את הכיוון לגבול סודן. יום זה זכור לי במיוחד מאחר והוא היה בין הימים הקשים במסע, מפני שזה היה יום מאוד חם במדבר סודן, השמש קפחה על ראשינו, והצמא וההתייבשות ניכרו בנו. ביקשתי מים עבור ילדיי ואנשים טובים נתנו לנו לגימה. בשעות הערב הגענו לגבול סודן והמקומיים רצו אלינו עם בקבוקי מים.

לאחר שעברנו את הגבול הגענו למחנה פליטים של יהודי אתיופיה, בו רוכזו כלל הפליטים מאתיופיה, באזור שנקרא אמרקוואה. השהייה במחנה הפליטים בתנאים של מדבר, לינה באוהלים ללא מקורות מים נקיים, גרמו לחולים רבים ופרצה מגפה בקרב הפליטים. רבים מתו, ושובל הגופות נראה כשגרה יום יומית. היינו חולים מאוד, ומסתבר שהייתי בהריון כשהתחלנו את המסע, היה חשש רב בליבי, כשאנו בסודן, בהריון מתקדם, ושעת הלידה הגיעה. לידה בתנאי מדבר הינה אירוע בעל סיכון רב. לאחר צירים וסבל רב, ילדתי את בתי דורית.

יום יום היינו הולכים לאסיפה של הקראת שמות העולים למטוס לעלייה לארץ. לאחר המתנה של שמונה חודשים במחנה הפליטים, קראו בשמות שלנו והייאוש הפך לשמחה רבה. חלום העלייה לירוסלם מתקרב. המדריכים אמרו כי אנו צריכים להיות ערים בשעות הקטנות של הלילה ויאספו אותנו לנסיעה במדבר למקום בו המטוסים המתינו לנו. כשהמתנו שיבואו לאסוף אותנו, למרות שזה ארך מספר שעות – זה הרגיש לי כמו חודשים. בשעת לילה המדריך הגיע ולחש: "תעלו לג'יפ". עלינו ונסענו בהשגחה, ולאחר שעה ראינו אורות גדולים שבקעו מהמטוסים. עלינו למטוס קבוצות קבוצות, במהירות מרבית ובשקט מופתי. כבש המטוס נסגר וגלגלי המטוס החלו לנוע.

לאחר מספר שעות נחתנו בארץ, ראינו אורות רבים שהאירו את הלילה ואז הבנתי שהגענו לירוסלם של זהב. ירדתי במדרגות המטוס, כרעתי על ברכי ונשקתי את האדמה, "אדמת ירוסלם".

הזוית האישית

אביאם: החוויה שלי היא שנחשפתי לסיפור העלייה של סבתי. היה מרגש לשמוע את סיפור המסע שלה לארץ ישראל. ואני מאחל לה בריאות ונחת.

סבתא פנטנש: החוויה של סבתי, היא מנחילה את סיפור העלייה שלה ושל קהילת יהודי אתיופיה לדור נכדיה, והיא מאחלת לי בריאות והגשמה עצמית.