מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה כהן נולדתי במעברה בראש העין בשנת 1952.

ראש העין – היישוב התפתח על בסיס המעברה של עולים מתימן שעלו לישראל במבצע האווירי "על כנפי נשרים". בשנים 1949–1950 התיישבו עולים מתימן בקרבת המחנה הבריטי בראש העין, סביבו הוקמו 1,500 אוהלים. נראה שבמעברה שהו כ – 35,000 עולים. הקשיים ששררו במדינה חלו גם על שירותי הבריאות, החינוך והרווחה במחנות העולים.

לאחר כשנה עברנו להתגורר במושב ינון יחד עם משפחת אבי, בחבל לכיש. יִנּוֹן הוא מושב באזור הדרום ליד העיר קריית מלאכי השייך למועצה אזורית באר טוביה. המושב הוקם בשנת 1952 על ידי עולים מתימן על אדמות הכפר מסמיה אלכבירה. שמו של היישוב לקוח מספר תהילים: ”יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ“.(ויקיפדיה)

הוריי קיבלו נחלה וצריף רעוע. הם גידלו ירקות עונתיים והתפרנסו למחייתם. לאחר כשנה הוריי נפרדו ועברתי להתגורר עם סבי וסבתי בקרית עקרון. שם למדתי עד סוף כיתת ב'. בכיתה ג' אמי נישאה שנית ועברנו להתגורר בשכונה חבצלת ברחובות. בכיתה ט' עברתי ללמוד בבית ספר חקלאי עיינות,  עיינות הוא כפר נוער במישור החוף הדרומי, כ-3 ק"מ מדרום-מערב לנס ציונה, בתחום המועצה האזורית גן רווה. (ויקיפדיה), שם נהניתי מאוד מחיי החברה, ערך העבודה, ומהחברות והלימודים שאפשרו לי לסיים עם בגרות מלאה.

לימודים אלו פתחו לי צוהר לאהבת הטבע, הצבע ואהבת ישראל, ועל כן המשכתי את לימודי להוראת מדעים ועסקתי בתחום הזה ארבעים ושתיים שנה בהנאה מרובה.

הזווית האישית

חנה: תוכנית הקשר הרב דורי והעבודה ביחד, אפשרה לי כסבתא להכיר את חברי הכיתה, את הסבים והסבתות, לשמוע את סיפורם האישי שליווה אותם לאורך תקופת חייהם. לדעתי תוכנית זה אפשרה לנו להכיר אחד את השנייה, בצורה מעמיקה יותר ומכבדת.